אין שום דבר משותף לכאורה בין הקולקציות של דורית בר אור ודורין פרנקפורט שהציגה מיד אחריה. אולם במפתיע, בעוד שהראשונה שואבת השראתה מהחיים הטובים של חוג הסילון הבינלאומי, פרנקפורט החליטה לבחון בקולקציה שלה את האסקפיזם שברדיפה אחר החיים הטובים האלה כביכול ומה הוא מעולל לטעם הישראלי. תקופת הרוקוקו כשם הקולקציה התאפיינה ברדיפה מהסוג הזה שבאה לידי ביטוי במוגזמות ומוחצנות קישוטית, מגוחכת לעיתים, שקיימים לשיטתה גם בימינו אנו.
אך בעוד שבר אור סוגדת במוצהר לתקופה ולחברה שמסמלת נהנתנות וחיים טובים, פרנקפורט באה לבחון את הצורך הזה מתוך נקודת מבט ביקורתית ואפילו צינית, ויעיד על כך הקישור שהיא עושה בשם הקולקציה לבת ים. המשמעות היא כמובן, שבמציאות הלבנטינית שבה אנו חיים ולמרות המבט הנכסף אל העולם הגדול, התוצאה היא לרוב חשופה מידי, נוצצת מידי, וולגרית ופריפריאלית. את הקונפליקט התמידי והמורכב הזה בין תרבות "השופוני" המקובלת בארצנו, ובין הטעם הטוב לכאורה שכולנו שואפים אליו לעומת הטעם הרע שבסופו של דבר מקיף אותנו מכל עבר, היא בחרה לבחון בקולקציית קיץ 2013.
פרנקפורט הייתה מאז ומתמיד אישה עם אג'נדה מגובשת גם בנושאים חברתיים, אך תרגום רעיונות מורכבים מהסוג הזה, מצריך יותר תעוזה וניגודים יותר מוחשיים.
השימוש באריגים פשוטים לעומת אריגים זוהרים יותר, כמו בדי הברוקד המוזהבים לצד בדים טבעיים כמו סריגי פשתן וכותנה נועד להמחיש את המתח הזה, למשל במכנסיים אפורים סטייל טרנינג עם עליונית פאייטים נוצצת בזהב, או בדגם הפותח את התצוגה של שמלת מיני בזהב, ממנה בצבצה חזייה שחורה בסגנון "הפרחה" שגם היה השיר אשר נעל את התצוגה. השימוש בשילובי הדפסים צבעוניים בלוק אחד, כמו מכנסי ברוקד פרחוניים עם חולצה פרחונית, נועד גם הוא לבחון את גבולות הטעם הטוב, אולם שילובי הדפסים שונים ודומיננטיים, הם הדבר הכי חם באופנה כרגע והמראות אצל פרנקפורט היו לחלוטין הרמוניים ומשתלבים. אני מניחה שזה לא דבר רע שיוצא לך משהו טוב.
גם שאר ההקשרים להבהרת המתח בין הזול והיקר, למשל בשמלות ארוכות ברוח הרוקוקו עם חלק אחורי מובלט ומנופח (נשמע בעייתי אך בפועל נראה נחמד ומחמיא) היו מעודנים ובסה"כ בטעם טוב כמו רוב הקולקציה. אולי לא היה כאן תרגום מובהק לרעיונות החתרניים, אך בפועל תחת ידה המנוסה של פרנקפורט נוצרה קולקציה מגובשת והרמונית, בוודאי הרבה יותר מהטעם הישראלי הרחב. דווקא הדגם החלש ביותר שסגר את התצוגה: שמלה שחורה עם עליונית מטול שקוף למחצה ודוגמנית עם שיער במראה "הרגע הסרתי את הרולים" – אולי מעין עקיצה על ההתייפייפות המלאכותית והמוגזמת המקובלת בארץ לקראת אירועים – נראה היה כמו דוגמה מובהקת לטעם הישראלי הרחב ובאופן פרדוכסלי יהפוך ללא ספק ללהיט.
קולקציית הנעליים השטוחות עם קצה מחודד והמגפיים, עם טלאי עור מטאליים בכסף וזהב, עוצבה ע"י דניאלה להבי במיוחד עבור התצוגה של פרנקפורט ובמהדורה מוגבלת.
העונה חזרה פרנקפורט להציג גם ליין קטן של בגדי גברים והדגמים הבודדים שהעלתה על המסלול לטעימה, השאירו טעם של עוד.
הדגם הפותח את התצוגה – שמלת מיני בזהב מתחת מבצבצת חזייה שחורה
הנעליים השטוחות בסגנון אוקספורד עם הקצה המטאלי המחודד – שת"פ עם המעצבת דניאלה להבי
מכנסיים אפורים בסגנון מכנסי טרנינג עם חולצת פאייטים מוזהבת, להמחשת הניגודיות בין יקר וזול, טעם טוב וטעם רע…
טעם רע? ממש לא. אחד הדגמים המוצלחים בתצוגה
שילוב של פסים ופרחים. פעם זה היה ביג NO NO
בגדי גברים – נשארנו עם טעם לעוד
מתוך הבלוג של אלישבע כספי
