מאז שאני זוכרת את עצמי אני אוהבת ספרים, כבדים, מורכבים , פסיכולוגיסטים
אבל שום דבר לא הכין אותי
לטלטלה הרגשית, ובטח לא התקציר בגב הספר,
שעברתי מאז קריאת הספר ״הפרטים שהושמטו״
שכתב הפסיכואנליטיקאי הנודע ד"ר תומס ה' אוגדן,
רומן ביכורים בהוצאת עם עובד.
״המסרטט בתעוזה הבחנות נוקבות ומפלחות לב בדבר חולשות האנוש של בני האדם״-
משפט יפיפה לתיאור של רכבת הרים, עליות איטיות בלב הולם
להתרסקות הנפש בירידה נשימות נוספות, טישטוש הדעת בהרבה פרטים שהושמטו,
מסילות קטנות של עליות וירידות בין העבר להווה,
לקראת הסוף טיפוס עלייה הפעם לגובה, ומהירידה הזו נעתקה נשמתי, ליבי נפל לתחתונים ומאז אני לא אני .
סיפור על משפחה, הורות, ילדות מורכבת, חיים סטודנטיאלים, אהבה, סקס, ילדים, אובדן, טיפול פסיכאטרי,
תקווה ויאוש, חיים ומוות בקיצור מה לא?
אף אחד מגיבורי הספר לא מרוצה, לא ממומש, הדמויות מורכבות חושפות טפח מסתירות טפחיים,
יכולתי למצוא את עצמי לפרקים מזדהה עם כל דמות, אוהבת, חומלת, מתפרקת.
״דממה ירדה על החדר. הרגע הזה השקט, מחוץ לזמן,
לפני שמתפוצץ רימון יד.
השמש עלתה גבוה מעל המחסן והטילה קרניים מלוכסנות
של אור בהיר על משטח השולחן.
אלה זינקו אחר כך לקיר הרחוק ושם הדהדו את צבעו המצהיב לכדי לבן-גיר.
הקסם הופר…״ (עמוד 25)
עמודים דיי ראשונים לבניית הדרמה, ללב הולם …
בעמודים דיי אחרונים, שוב הורם להנחתה משפטים שהחלו לטלטל את עולמי, כי הייתי שם, אני יודעת…
״ההשפעה שלה הייתה אדירה במותה כמו בחייה.
מלודי תפסה כי וורן לעולם לא יתבגר, לעולם לא יעזוב את הבית, לעולם לא ייצור חיים משלו.
הוא אולי יגדל, אבל זה לא כמו להתבגר.
הוא אולי יגור במקום אחר, אבל זה לא כמו לעזוב את הבית.
הוא אולי ימצא עבודה, ואולי יתחתן אפילו- אף כי פקפקה בכך שיתחתן-
אבל זה לא כמו לבנות לעצמו חיים משלו״. (עמוד 210)
הקריאה מומלצת, אבל לא לבעלי לב חלש.
