מתוך אתר הבלט הישראלי: ריימונדה – אגדה אבירית וסיפור אהבה השזורים בעלילה מרתקת ששובה את דמיון הקהל
צילום: אייל לנדסמן
צר לי אבל בפועל זה לא ממש כך. הסיפור הוא על ריימונדה היפהפייה, שמאורסת לאחיו של מלך הונגריה ז'אן דה ברייאן. במערכה הראשונה אנחנו פוגשים אותה בין אנשי הכפר/עיר בו היא מתגוררת ומחכה לארוסה שאמור לשוב משדה הקרב. אחרי שכולם עוזבים וחוזרים לבתיהם, היא נרדמת ובחלומה היא רוקדת עם ארוסה שחזר מהמלחמה. אני בכוונה רושמת שרוקדת עם ארוסה ולא עם אהובה כי תשוקה גדולה או רגש חזק לא הרגשתי ביניהם במהלך הריקוד.
במערכה השניה מגיע אבדרמן הערמומי (והחתיך) שמנסה לחזר אחרי ריימונדה ובהמשך לחטוף אותה. הרקדן בתפקיד אבדרמן הוא לודוויג איספיריאן והוא היה מצויין! את השם של הרקדן מצאתי באתר של הבלט הישראלי וזיהיתי מהתמונות – מקווה שזיהיתי נכון.
בכלל כל החלק הראשון של המערכה השניה פשוט מצויין. ריקודים ספרדיים לצד ריקודים אוריינטלים כביכול וסולו מדהים של אבדרמן.
לפתע מגיע ארוסה של ריימונדה שמציל אותה מניסיון החטיפה ולאחר קרב חרבות קצר הורג את אבדרמן ובכך מסתיימת למעשה כל העלילה.
החלק השני של המערכה הוא נשף בו משתתפים כל אנשי המקום כולל כמובן ריקוד משותף של ריימונדה וארוסה.
בסוף אותו ריקוד מסתיימת למעשה העלילה של הסיפור (שגם כך כמעט ולא הייתה קיימת) אנחנו צופים ברקדנים אחד אחרי השני שעולים להציג את עצמם בפנינו בריקוד קצר.
כאן הרגשתי קצת כמו בתכנית כשרונות או תחרות כאשר כל רקדן/ית או קבוצת רקדנים עולים לבמה, מופיעים בקטע קצר, מוחאים להם כפיים ויאללה לרקדן הבא – בלי קשר בין הריקודים ובלי עלילה כלשהי.
אני מאד מאד אוהבת לראות הופעות בלט וראיתי כמה וכמה הופעות גם של הבלט הישראלי וגם של להקות מהעולם. אני לא מבקרת תיאטרון או בלט אלא אומרת מה שאני מרגישה. הרקדנים של הבלט הישראלי מעולים בעיניי ונהנתי לראות אותם בהופעה אבל, ההופעה עצמה בכללי מאכזבת – אין סיפור עלילה שמוביל את ההופעה (מבחינתי העלילה מתחילה ונגמרת בקטע הראשון במערכה השניה) ולכן זה הרגיש יותר כמו הופעה של ריקודים שלא באמת קשורים זה לזה.
