היי, אני תמר ולמי שלא קרא את הפרופיל האישי, בלוג זה נועד על מנת לתת לכם הצצה מעניינת לעולם הגרפולוגיה והאימון ומענה לשאלות רלוונטיות שלכם שניתן לתת להם מענה ככל האפשר בבלוג זה.
את הפוסט הראשון שלי בבלוג זה ברצוני לייחד לכבודו של הקב"ה, האבא הגדול שלי שתמיד לצידי. להוריי – אימי עטרת ראשי עליה השלום ולאבי מורי ורבי שיחיה, ששגידלו אותי, את אחי ואחיותי בהמון חום ואהבה, וחינכו אותנו לאמונה שלמה בבורא עולם, למידות ודרך ארץ. לאישי היקר – אבי ילדי שבלעדי אהבתו ותמיכתו בי, המציאות הייתה מעמסה והעולם היה נראה הרבה פחות טוב. לארבעת ילדי האהובים שבזכותם אני אמא ודרכם למדתי מהי אהבה ללא תנאי.
אז אתם שואלים אותי, מה הפתיח הזה? אוקיי, אז ראשית אני חושבת שתמיד צריך להודות על מה שיש, דבר שני זה שאני מודה בהחלט לא אומר שכל החיים היו נופת צופים, אלא שלמדתי להעריך את הדרך שעברתי ואת מה שיש לי בחיי.
גדלתי במשפחה דתית (כיפות סרוגות), למרות זאת מבחינת האמונה בהקב"ה חוויתי עליות וירידות. החיים הם החיים והיום בדיעבד אני יודעת שאנו לא מנהלים את העולם הזה, גם אם אנו חושבים שכן, או לפחות מנסים. היום אני יודעת שכל מה שקרה לי בחיי, לא קרה סתם, אלא קרה לטובתי. אני יודעת שיהיו כאלו שיחלקו על דעתי, אבל כמו שאומרים – איש איש באמונתו יחיה – איני שופטת אף אחד, ומכבדת כל אדם באשר הוא אדם, אבל אני את האמונה שלי רכשתי בדם, יזע ודמעות. אנסה להסביר…..
חוויתי ילדות מאושרת וטובה גם אם לא היה לי תמיד כל מה שרציתי, לא היינו מפונקים, חיינו בפשטות ובשמחה. מכירים את המושג "רגע מכונן", זהו נקודת זמן בחיים שכאשר אתה נמצא בה, היא יכולה להפוך את עולמך לטובה או לרעה, זהו רגע שבו אתה יכול פתאום להבין משהו שלא הבנת קודם לכן, זה יכול לשנות לך את דפוסי החשיבה, דפוסי התנהגות, לעיתים זה אף גורם לקבעונות, לעולם רגשי סגור מידי או פתוח מידי. כאשר אנו מודעים למה שעובר עלינו באותו הרגע, אנו יכולים לנתב את זה לכיוון חיובי, ברגע שאנו לא בדיוק מבינים מה עובר עלינו, מגיבים בצורה מסויימת, בחירות שאנו עושים מהמקום הזה עלולים לעלות לנו ביוקר, להפוך למשבר. אני עברתי מס' רגעים מכוננים כאלו בחיי, כאילו החיים שלי התחלקו ללפני ואחרי.
היום בדיעבד אני יודעת שהתחום בו בחרתי לעסוק בצעירותי, לא היה המדוייק לי. עד לפני מס' שנים, עבדתי כאחות בחטיבה הפנימית, עבדתי 17 שנים כאחות וטיפלתי בחולים קשים ומורכבים, חולים מונשמים והמוות היה חלק כמעט יומיומי משגרת חיי. עבדתי בימים ובלילות, בחגים ובשבתות. עשיתי את עבודתי באהבה רבה ומתוך תחושת שליחות, כך גם הסברתי זאת לילדי כששאלו אותי בכל ערב שבת וחג, "אמא, למה את הולכת?". עם כל זאת אני חייבת לומר שתמיד הרגשתי שמשהו חסר לי, משהו שלא יכולתי להצביע עליו בפירוש, בשנים האחרונות לעבודתי בביה"ח לא הייתי שמחה והקרובים אלי ראו זאת, במיוחד בעלי. הייתי חוזרת מרוקנת מאנרגיה, חסרת כוחות, הרגשתי שהכל משפיע עלי באופן פיזי. כבר לא קמתי בחשק לעבודה ולא הבנתי למה – הרי אני אוהבת את המקצוע, אני אוהבת לעזור, ידעתי שהמהות שלי היא נתינה ולא הבנתי למה אני לא שמחה בחלקי. בשנים אלו התחלתי ללמוד כל מיני דברים במקביל כי חשבתי שזה יעשה לי טוב, לצאת קצת וללמוד משהו אחר, לנקות את הראש. היה נחמד, אבל עדיין משהו היה חסר, זה היה משהו שחזק ממני. תבינו כל הזמן הזה הייתי בשאלות להקב"ה כל הזמן, ניסתי להבין מה אני עושה לא בסדר, מה הוא רוצה ממני, איזה מסר הוא מעביר לי כך – עד שקיבלתי את המסר לאחר תקופה קשה מאוד שעברתי.
אי אפשר לכתוב כאן את כל הסיפור, אבל היום אני יודעת שתפקידי לא היה לטפל בגוף האדם אלא בנפשו, ומשם צריכה לבוא הנתינה שלי. היום אני שמחה ומאושרת בחלקי ועל כן אני מודה לה', כי אילולי עברתי את מה שעברתי, לא הייתי מגיעה למסקנות אליהם הגעתי, לא הייתי מתקרבת לה' כל כ ולא הייתי יודעת כמה הוא גדול. החיים לא פשוטים ואנחנו בניסיונות כל הזמן, אבל כך אנו צומחים וגדלים. אני כל הזמן לומדת, מכל אינטראקציה בין אישית ומכל האנשים המגיעים אלי לייעוץ.
כל אחד ואחת מאיתנו עוברים רגעים מכוננים כאלו ואחרים שמתבטאים בנפשינו בצורה כזו או אחרת, פוגעים בתיפקוד, בחשיבה, בעולמינו הרגשי ובתקשורת הבין אישית. הגרפולוגיה היא כלי נהדר על מנת להבין כיצד החיים עיצבו אותנו כבני אדם, לשקף לכותב את אשר עובר עליו בתחומים השונים וזוהי נקודת פתיחה מדהימה לאדם שרוצה לעשות שינוי בחייו או ליצור בהירות בכאוס שמתחולל בקרבו וזו גם הסיבה שאימון אישי היא מעין תהליך המשך למי שהחליט שרוצה לעבור צעד אחד קדימה.
אני מקווה שיהיה לכם מעניין לקרוא ולהבין את העולם המופלא הזה, בנתיים שבת שלום לכולכם!
