השנה אילן חגג יום הולדת 60 בדיוק בערב ראש השנה….חגגנו ביחד עם הילדים והנכד החדש המתוק , ל, והיה ממש כייף ושמח. כל הילדים שלנו יודעים שאנחנו מתכננים לנסוע שנה הבאה ומקבלים את זה בקלילות….הכל ממש בסדר.
ואז, בחג השני, הוזמנו לארוחת צהריים אצל ע, אחות של אילן. היו שם גם אחיו והמשפחה, ואחותו ומשפחתה. היה ממש נחמד, אוירה טובה ואוכל טעים. בסיום הארוחה ישבנו יפטפטנו, אחיו סיפר על הנסיעה האחרונה שלהם לחו"ל והראה לנו תמונות ובסיום אמר, אתם חייבים לנסוע לשם…..ואז זו היתה הזדמנות טובה לספר להם על התכנית שלנו….
לא ממש פרטנו את התכנית, רק שאנחנו נוסעים לשנה ומשכירים את הבית. ואז ע, האחות הקטנה, התחילה לשאול שאלות בסגנון של איך אתם עוזבים ככה את הילדים וזה חסר אחריות מבחינתכם….ויש לך, אילן, את א (הבן הצעיר), שמכור לסמים ובמצבו איך אתה קם ועוזב לשנה….ולי יש את א (בני הצעיר)….היינו די המומים….מצאנו את עצמנו פעם ראשונה מספרים להם על המצב של א וכל מה שעשינו כדי לעזור לו ….מסתבר שהם לא ממש יודעים מה קורה ואף פעם לא ממש התעניינו…..הסברנו שהמצב הוא חסר פיתרון לדעתנו בעיקר כי לא יש גם בעיה נפשית וכי אין שיתוף פעולה עם אמא שלו . כמובן שאילן אמר שאם היה נוצר מצב אחר בו א היה מסכים לקבל עזרה, לא היינו נוסעים.
השיחה היתה מאד קולנית וארוכה, הרגשנו קצת מותקפים, שזה ממש העכיר לי את מצב הרוח, כי גם ככה היחסים שלנו עם האחים שלו הם לא משהו…..גם מ (הגיס) תרם את חלקו לקראת סוף השיחה כשאמר שכולנו לא יודעים כלום וסתם גיבורים בלדבר כי הוא עבר את זה עם הבן שלו וכל מה שצריך זה רק לחבק ולאהוב את הילד והכל מסתדר…..
בסופו של דבר נפרדנו מהם ונסענו הביתה. הבנו שאין מה לצפות מכל אחד שיבין…..הם צעירים ומגדלים ילדים ואנחנו במקום אחר, ולא צריך להפגע או לכעוס. אנחנו לגמרי בטוחים בהחלטה שלנו ושלמים איתה. שמחה שיידענו אותם. נמשיך הלאה בתכנית שלנו…המחסן שבחוץ הולך ומוקם, שם נוכל לאחסן את כל הציוד שלנו כשנסע….הכל מתקדם לפי התכנית.