ספרה החדש של הוצאת סתיו שונה מספרים אחרים בסוגה הרומנטית שקראתי ולא רק משום שאיננו רק רומן רומנטי שגרתי.
הספר כתוב כמעין ספר בתוך ספר (ואפילו בתוך ספר) והוא מגולל את סיפורם של ג'ייס ואמילין (אמי).
אמילין היא מדריכת כתיבה במכללת סן דייגו אך אינה מרוצה יותר מידי מתפקידה ומקריירת הכתיבה שלה עצמה שמתקשה לנסוק.
יש לה חבר, יש ביניהם אהבה (כלשהי) אך משהו שם לא מתיישב כמו שצריך. אמילין מסתירה את עברה, מדחיקה אותו ולא מוכנה לשתף איש אודותיו.
יום בהיר אחד חברתה הטובה ושותפתה לדירה, קארה, מספרת לה בהתלהבות על הסופר החדש והמהולל ג'יי קולבי, בוגר קולומביה, בן גילן פחות או יותר, שספרו הראשון, "כל הדרכים שבתווך", כבר הפך לרב מכר מצליח.
אמי לא מתלהבת יותר מידי אך קארה כבר רצה לרכוש את הספר. היא קוראת אותו בתוך מספר שעות ומעבירה לה את העותק לקריאה באומרה: "אולי תוכלי להימלט קצת מסיפור האהבה הקצת פגום שלך וללכת לאיבוד במשהו מספק יותר – גם אם זו סיפורת". (עמוד 22)
ואני שואלת את עצמי, האמנם רק סיפורת ?
אמילין משתכנעת, פותחת את הספר ו "מרגע שקראתי את השורה השנייה שבפסקה הראשונה, קצב ליבי שילש את עצמו. מיד התחלתי להזיע. בסוף העמוד הראשון כבר כמעט הייתי היסטרית". (עמוד 22)
מאותו הרגע בו מגלה אמי כי הספר הוא לא פחות מאשר סיפור ילדותה האפל והקשה, היא נכנסת לעולמה שלה בספר ומנסה להתמודד עם השדים האופפים את עברה.
הספר כתוב לסירוגין פרק אחד מתוך הספר "כל הדרכים שבתווך", ופרק אחד ההווה מפיה של אמי, מתחושותיה, ממה שעובר עליה עקב הגילויים הקשים, והרצון שלה להתעמת עם אותו סופר, חבר ילדותה הטוב ביותר והאהבה הראשונה (והיחידה ?) שלה.
"מהשורה הראשונה של כל הדרכים שבתווך ראיתי את עצמי בסיפורו של ג'יי קולבי. זה משום שאכן הייתי בסיפור שלו. כביש העפר הארוך, הנסיעה בת השעה וחצי לבית הספר, האב האלכוהוליסט, האם שנעלמה, כריכי הצהריים הסודיים והארוחות בצריף…. אלו היו פרטי החיים שלי. אמרסון הייתה לא אחרת מאשר אני. וג'קס ? הוא ללא ספר היה ג'ייסון קולברסטון, הילד השכן שהיה פעם הכל בשבילי…. הראשון שלי. אותו אחד שלא דיברתי איתו או ראיתי אותו למעלה מעשור". (עמ' 37-38)
ניסיונות ההתמודדות שלה, מדוע כתב את הסיפור שלהם ? איך הוא מעז "לעשות כסף" על הסיפור שלה ? מדוע הוא כתב את הספר מנקודת מבטה שלה ולא מנקודת מבטו ? האם היא מסוגלת להתעמת איתו על כך ?
כל אלו באים לידי ביטוי בסיפור סוחף ומרגש, תוך כדי התמודדות עם ההווה הלא פשוט שלה גם כך.
מה סופו של הספר? מדוע הוא כל כך משמעותי, ומה ההשלכות שלו על המציאות שלה? שלו? שלהם ? את כל זה אשאיר לכם לקרוא.
נקודה נוספת שאני מעוניינת לציין לטובה היא צורת ההדפסה של הספר. כמה שהכריכה שלו פשוטה לכאורה, כך העמודים מיוחדים. הדפסת הספר בשיטה האמריקאית תרמה כל כך הרבה לספר. הרגשתי שאני קוראת ספר עם דפים של פעם, עם ריח של פעם, עם צליל מיוחד שאופייני רק לדפים כאלו. צליל שמחזיר אותך לפעם, בדיוק כמו הסיפור שמחזיר את אמי לעברה, לילדותה. הדפים חומים כאלו ומוסיפים אותנטיות לסיפור.
דבר אחד שקצת הפריע לי הוא שלקראת ערב, כשכבר מתחיל להיות חשוך, צריך תאורה ממש טובה כי כהות הדפים מקשה קצת על הקריאה. אבל זה שווה את זה לגמרי.
כקוראת ספרות גם באנגלית, שספרים עם הדפסה מסוג זה מאוד אופיינית להם, מאוד התרשמתי לראות את זה בספרות בעברית, חדש ומרענן, ושוב, מאוד מתאים לסיפור המדובר.
מאוד אהבתי את הסיפור של אמי וג'ייס, מאוד אהבתי את צורך הכתיבה ואת העריכה המהודקת, ואני ממליצה על הספר הנפלא הזה.
