רמת השרון, אמצע השבוע, 1985… ככה הרגשתי כשיצאנו לצפות בסרט "שלגי הקילימנג'רו" בקולנוע כוכב האותנטי והמיוחד.
אז אם גם אתם מרגישים שסרטי הוליווד הענקיים, המושקעים, המוגזמים, המתקדמים ולצידם אולמות הקולנוע המפלצתיים, אלה שכשאתם יוצאים מהסרט, גם אם זה בחצות הלילה, אתם מרגישים כאילו עדר ילדות בנות 15 דוהר לכיוונכם עם מיטב הסלולאריים בידיהם ובצעקות רמות והתחושה שלכם בדרך לרכב היא כי בתי הקולנוע האלה פשוט מאיימים לכלות אתכם… תעשו לעצמכם טובה, קחו חברה טובה או מישהו שאתם באמת אוהבים וסעו לקולנוע כוכב.
בלב ליבה של רמת השרון, ניצב לו בגאון עוד מאז 1948 קולנוע כוכב, מתהדר בפשטותו. את פניכם יקבל שלט קטן בסגנון רטרו משנות השמונים בצהוב וכחול ועליו השם "קולנוע כוכב", תחת השלט אשנב זעיר ופשוט, בודד, ממש כמו של פעם למכירת כרטיסים.
בקולנוע כוכב לא תמצאו את הסרטים שגורפים מיליונים בשבוע הראשון ליציאתם לאקרנים, לא תוכלו למלא דלי פופקורן שוחה בחמאה ומלח ולשתות חצי ליטר קולה וגם לא תוכלו לבחור אם לשבת בכורסאות ה VIP, להרכיב משקפי תלת מימד ובטח שהכיסאות שלכם לא יסתובבו ויעופו… לעומת זאת, בקולנוע כוכב תוכלו לבחור את אחד מאותם הסרטים האלה שיש בהם תמימות, אהבה, אמת ופשטות.
איזה מזל שעוד מייצרים כאלה. תודו.
אז בערב אחד של חורף ישראלי, אספתי את שרון שהיא בת הזוג המושלמת לבילויים בבתי קולנוע איכותיים כמו קולנוע כוכב, בתיאטרון, במסעדות מתוחכמות ובשאר מקומות שלא ריגשו וכנראה לא ירגשו את בעלי גם בעתיד והרחקנו עד לרמת השרון. כן, אנחנו שכנות של סינמה סיטי, יס פלאנט ושאר מפלצות בילוי מתקדמות וגרנדיוזיות… ובכל זאת, רמת השרון התגלתה כלא רחוקה בכלל ואת מי בכלל מעניין מרחק כשמובטח לנו בילוי איכותי ולא שגרתי ובנאלי…
כשנכנסנו לקולנוע יכולתי לחוש כיצד גלגלי מנהרת הזמן מחזירים אותי אי שם לבית העם בקיבוץ, בשנות השמונים, הכיסאות, ריח הקירות, המסך, האינטימיות, הכול היה דומה, מזכיר לי את הפשטות של פעם.
התרווחתי בכיסא ונהניתי מהעלילה האיטית, מלאת הפשטות של שלגי הקילימנג׳רו.
הסרט הזה, מזכך בפשטותו את המושג אהבה ומזכיר שבכדי לאהוב לא צריך שירחפו מעלינו כל הזמן זיקוקים, ניצוצות, מתנות ופנטזיות. לא מחומריות מורכבות אהבות אמיתיות, אלא דווקא מפשטות, כנות, אמון, התחשבות זה בזו, יכולת למחול ושגרת יום יום פשוטה, כזו שאין בה תנאים ודרישות אין קץ.
אנחנו נהנינו מהסרט האיטי בקולנוע הישן.
תוך כדי הסרט אני חושבת על הילדים שלנו, הם כבר לא יוכלו לדעתי ליהנות מסרטים כאלה, בבית קולנוע שכזה, הרי להם אין את העבר שיש לנו, כזה שאפשר להתגעגע אליו, להתרפק עליו, להיזכר בו. הילדים שלנו כבר נולדו לדור הסינמה סיטי ולסרטי מהיר ועצבני 1000…, הם נולדו לקצב מהיר, מהיר מאוד.
מחוץ לבית הקולנוע הוקם קפה לנדוור, אינטימי, חמים וטעים להפליא. סיום מושלם לבילוי הכי תמים שיכול להיות. בשעת ערב היה עמוס בית הקפה לעייפה, צעירים ברוחם ומבוגרים בגילם, בבליל של פשטות, נהנים לשבת דווקא כאן, במקום שמתהדר לא בטכנולוגיה מתקדמת, לא בעיצוב מוגזם ומוקפד ומחושב, לא בתפריט מפוצץ עם שמות אינסופיים, אבל את האווירה אי אפשר לקחת משם. ממש כמו פעם, לפני שהעולם המתקדם שלנו הציע לנו את הכול גדול יותר, מהיר יותר, חזק יותר. ממש כמו פעם, כשאהבות היו תמימות וזכות.
והנה הגיחה לה השבוע 2013 טכנולוגית מתמיד, מתקדמת מתמיד, מהירה מתמיד…, אז אם גם לכם יש זיכרונות נוסטלגיים ופשוטים ואתם רוצים רגע להירגע מהטרפת הזו, קחו את עצמכם לקולנוע כוכב, "שלגי הקילימנג'רו" בטח עוד שם…
תיהנו.
באהבה
אני
