"אני פונה אליך מתוך ייאוש. הואשמתי בעבירות קשות אבל אני חף מפשע".
גבר נאה בשנות הארבעים לחייו. אב לשלוש בנות. היה נשוי לאישה שהחליטה להרוס את חייו כי לבה היה נתון כבר לגבר אחר. אחרי פגישה ממושכת במשרדי, האמנתי בחפותו בכל לבי. האמנתי שכל שבעת האישומים שניצבו שם נגדו, כשהבעה מחוצפת על פניהם, בשקר יסודם והייתי מוכנה להלום בכל אחד ואחד מהם ולהביס אותם.
בחנתי בדקדקנות את התיק. למדתי היטב כל עובדה והתחלתי לרשום לפניי כשלים ומחדלים שעלו מחומר החקירה. רשימה שהלכה ונעשתה ארוכה ותשמש אותי היטב בהמשך. הלכתי לביתו של מרשי. צילמתי, מדדתי את גרם המדרגות, התבוננתי בזירת האירועים שתיארה המתלוננת. מקומות בהם בוצעו לדבריה אירועי אלימות קשים, כליאת שווא, איומים, פגיעה ברכוש ואפילו ניסיון אונס.
למרות הצעה נדיבה לעסקת טיעון שהציעה התביעה, מאמינה שסניגור בעל מצפון אינו מניח למרשו להודות באשמה כשזה מתעקש על חפותו. החלטנו ללכת עד הסוף גם שהיה עלינו להיאבק מול סטטיסטיקה המצביעה ש- 95% מכתבי האישום מסתיימים בהרשעה.
בדיון הפתיחה, שאל כבוד השופט כיצד משיב הנאשם לכתב האישום?
"כופר באשמה" השבתי בחדות ושקט השתרר באולם.
שקט זמני. בפתח ניצבו דיוני הוכחות ארוכים, ספוגים רגשות תסכול וכעס. אבל באנו להילחם. באנו כצוות מנצח במטרה להוכיח שהנאשם חף מפשע.
הקרב החל. כל צד מגשש ומבקש לגלות את חולשותיו של השני ומנגד תובעת חריפה אשר לא חסכה מילים פוצעות, העמידה בפני מרשי שאלות מתחכמות ואתגרים שלא היה מורגל בהם. סימנה לה כמטרה להרשיע ויהי מה.
ואנחנו… באנו מוכנים לספוג הכל. קילומטרים ארוכים במשרד שכללו הכנה לכל תרחיש וסימולציות שניהלנו, חיזקו את השרירים של שנינו. הפכנו מוצקים יותר, נחושים יותר וכל הדברים הקשים שהוטחו במרשי במהלך החקירה, לא בילבלו ולא שיבשו אותו. אט אט ובמקביל, דאגנו לשתול יסודות של ספק במוחו של השופט וכשהגיע תורי לחקור את מרשי, לא שאלתי שאלות רבות, הנחתי לו לספר בדרכו האותנטית ולעורר את רגשותיו ואמונו של בית המשפט.
ידענו דרך ארוכה ורצופת חששות. ידענו רגעי משבר וכאב אך לרגע לא ויתרנו. צעדנו אל המטרה מתוך אמונה כי אלת הצדק ניצבת לצידנו. בתום הליך שנמשך שנתיים, הונפה החרב וקרעה לגזרים את כתב האישום על כל סעיפיו. כתב אישום אשר איים לרמוס את חייו, כבודו ועתידו של חף מפשע.
"לפיכך הנני מזכה את הנאשם מכל העבירות", אמר כבוד השופט ולי נדמה היה כי תרועת חצוצרות ממלאת את האולם, גולשת מבעד לחלונות ומהדהדת למרחק. מהדהדת בצלילים מלאי תקווה. צלילים של ניצחון.
