ציצי – חסוך שלא יחסר….זה חזר ? לפתוח ?

 

 
03:30 לפנות בוקר הכאבים – לכאבים כבר אין מקום וגם לי. מחפשת את הקאנביס רפואי, המאנצ'יס, הדמעות, הייאוש, האופטימיות ו…אולי רואים כבר כמעט תחנת עצירה. מכרים וחברים וכל מיני שואלים: אז אפשר לראות משהו מהציצי ? הורידו לך הכל? הוציאו את הגידול כולו? יש צלקת? – אם היו יכולים להכנס פנימה ממש , אין ספק שהיו עושים את זה. אפשר לחשוב שאני סוג של ציצי להנקה.
הציצי שלי  הוא לא כזה אקזוטי ואטרקטיבי בימים האלה (פעם הוא היה סבבה : ד. קרא להם מקס ומוריץ בחיבה מיוחדת..), אפילו לא עובר את "מבחן העפרון", אבל מה זה חג הרחמים הזה ?  אפילו לחסוך על חזיה אי אפשר – זה עולה המון כסף, שכחתי שזה חתיכת הוצאה…..רשמתי לפניי – חזייה עולה המון !!
עד כמה שזה יישמע אבסורדי , מפגר ואולי גם חסר הגיון , ככל שעוברות תחנות בדרך = ככל שאני שמה וי על עוד סבב בפרוטוקול (תוכנית הטיפולים: עוברים תחנה – סוג אחד….לשני…לשלישי כו'), זה הופך להיות מעורבל בבטן ואני לא יודעת מה עכשיו….
כואב לי הראש? כואבת לי הבטן? כאבי תופת ב…ובאוטומט אני תוהה- זה שייך לאגף הסרטן או סתם כאב בנאלי? כל כאב או תופעה מעלה באופן מיידי את רמת החרדה. חלק לא קטן מהרופאים היום עובדים במדיניות כסת"ח (כיסוי תחת) ושולחים אותי לבדיקות ואני כבר לא יכולה לראות את המימסד הרפואי ואוספת ניירת של בדיקות של הפניות (בלאגן על המדפים בבית)
לחלק מהבדיקות אני הולכת  (היי…הרי אני בלאו הכי הייתי ביום חמישי בטיפול, ביום שלישי בבדיקת פט, ביום שני הקרוב שוב רופאה, שוב בדיקה…. אז בעצם מה אני מקטרת כאן?
אני מקטרת כי אף אחד עוד לא זרק אותי מכאן…כי אתם הבית שלי, אתם ערסל הבטחון והחיבוק והתמיכה והאהבה שלי….אתם אוחזים לי את היד והולכים איתי בכל המסע המטלטל הזה שעדיין לא נגמר.
 

הייתי אצל האונקולוגית בסופ"ש בבדיקת ביקורת. למה קצת נפוחות הבלוטות היא שואלת? בואי תעשי כמה בדיקות….לא זה שום דבר היא מנסה להרגיע (כמעט כדור ווליום ממש…) אבל מצד שני גם בודקת אם הוא לא הספיק לשלוח גרורות למקומות אחרים בגוף. כשאובחנתי , אמר לי הרופא בטמטומו כי רב שאומרים ש"כן, סרטן השד הוא ה"ידידותי" מבין הסוגים. אוי, הרופא שפגש אותי אז אמר שהוא כזה שמוק – הוא כמובן כבר לא הרופא שלי , הלוואי שהוא כבר לא רופא  לאף אחד אף פעם – שיקבל קודם רשיון להיות בנאדם !!!
אין דבר כזה !!! : אין חיה כזו !! אין  סרטן "ידידותי" למשתמש. גוף האדם הוא לא איזה איזה שקיות אורגניות (שמחלקים בשופרסל עכשיו) ידידותית למשתמש שצריך למחזר או להשתמש (מי זוכר כרגע?). סרטן ילווה כל הזמן. נכון, אני מאמינה שאני אחזור להציק לבני אדם, ללכת, לחזור, לעבוד (אולי), ללמוד (בטוח) וכמה שיותר מהר יותר טוב – נכון, רוב הזמן אומרים  שאחרי פרק זמן (שנתיים – שלוש ) חוזרים לשגרה, שוכחים, שמים במגירה. נכון בע"מ.
כואב לי הראש? אולי חזר לי הסרטן….יש לי פריחה? אולי זה סוג אחר? מאמר על המצאה חדשה בתחום – ישר מתחילה לקרוא…ומגלה בשורה השלישית שזה טיפול מוכר שעושים אותו אבל רק עכשיו הגיע לעתונות, ביקורת אצל הרופא? – כל שלושה / שישה חודשים וכו' – . פתאום מגלים שלמרות ש"חוזרים  לשגרה" – יש שגרה חדשה לגמרי וצמוד אליה צל , הסרטן.
יש לי תור לממוגרפיה מחר (פעם ראשונה אחרי טיפול..) ואני כבר חושבת: זה באותה שעה שעשו לי פעם קודמת, זה אותו מקום וגוערת בעצמי ישר: איזו מפגרת את….צירוף מקרים, לא שייך. הבדיקה תהייה בסדר, התוצאות סבבה ובכל- זאת כל בדיקה, כל כאב, כל גוש מכווץ את הלב…..והזימון האחרון והתוצאות ואני צריכה לחכות…ונשארת עם התוצאות של פעם אחרונה…..

מחכה לחדשות
רוצים לסוע לחו"ל – בטח. מתלבטים לאן? מצאתי כבר לאן – ועכשיו פרוצדורות כמו נסיעה רגילה : דרכון וכו'. הופס נזכרתי….ביטוח, ביטוח רפואי. מזל שנזכרתי עכשיו. הולכת לסוכן הרגיל להוציא פוליסה , אבל לא טוב !! פתאום צריך לקרוא את האותיות הקטנות ולראות מה בדיוק הוא מכסה. מכסה ביקור רופא? אשפוז? הטסה? – כל ההתנהלות הרגילה לפני חופשה היא מהירה וסטנדרטית ופתאום אני הופכת לאחת שצריכה לקרוא את האותיות הקטנות, לחשוב על נושאים שבחיים לא חשבתי שצריך …..
דיברתי ביושר ועכשיו כשאני מאד עמוק בפנים אני רואה שזה לא ממש כך. נכון, הרוב מחלימות ומחלימים (אסור לשכוח את 10% מהגברים) וחוזרים לחיים. אף אחד לא מלווה אותם ומביט ללבן שבעיניים או נכנס לתאי המוח ולחדרי הלב להבין איך אני חושבת או איך מיתרי הלב רועדים כשהם משמיעים את החרדה הזו עם כל כאב חדש או תחושה שלא חוויתי קודם.
אני כותבת את השטויות האלה כשהשמש כמעט זורחת. מתהפכת במיטה ולא מצליחה לישון. קיבלתי בערב תוצאות של בדיקה אחת והמעטפה כאן…..לא, לא פתחתי – אני שפן !!
לפתוח? לא לפתוח? השד הטסמני הקטן…..מתה מפחד. המעטפה כאן לידי, ליד המחשב בשעה הזו שאני מקלידה את הפוסט הזה, מעטפה סגורה ו…….אלוהים, תן לי את הכח. בינתיים סגור.
לחודש הקרוב יש לי בדיקות בסגנון : יום כן, יום לא, יום למה-לא….החרדה? במפלס גבוה – תודה למתעניינים. יהיה בסדר? כולם אומרים…..שחעבור כבר החודש – חודשיים הבאים , באמת שאין לי כח אליהם, לאסוף את עצמי וללכת ….כמו מנטרה אני מדברת לעצמי. איכשהו – אני לא מצליחה ממש לשכנע את עצמי.
כמה כח צריך בשביל לסגור מחלה. אני פתאום מגלה שאין דבר כזה לסגור מחלה כזו כמו סרטן, חרא של דבר אם אי אפשר להחזיר המתנה לשולח חזרה. בדרך כלל מתנות באות עם פתק החלפה.