ים כחול ועפיפוני ים צבעוניים מרחפים, נראים כתפאורה אחורית של המרפסת הפתוחה והמזמינה של דירתן, ריחות תבשילים ושקשוק כלים מקדמים את פניי ברגע פתיחת דלתות המעלית בקומה השנייה של בנין המגורים אליו הן הנחו אותי להגיע, ביום רביעי בשעה 11:00 בדיוק. שתיהן מקבלות את פניי בחיבוק גדול וחם, מובילות אותי במהירות לכיוון המרפסת החושפת את מרחבי הים הכחול במרחק נגיעה ממש, אני מתקרבת את קצה המרפסת, חשה את הרוח הקלילה מעיפה את שערי, את בגדיי הקלילים, מרעידה בצינתה את גופי, מאלצת אותי לבקש כסות נוספת להתעטף כדי להתגונן מקרירותה הבלתי צפויה..
הן מושיבות אותי סביב שולחן עגול ערוך בבישוליהן משובבי הנפש, מאיצות בי לטעום מתבשילהן, עוטפות אותי בשמיכת פליז חמימה ונעימה, ומספרות לי על עצמן על פועלן ועל דרך החיים אותה הן מנהלות ביחד, מגורים ועסקים משותפים, כאן ממש מול הנוף הזה, כמו שאת רואה "אין סוף ליופי לשפע ולאהבה שאנחנו מרגישות, מאז שהתחברנו והתחלנו לפעול ביחד גם בחיים האישיים וגם בעסקים, אימצנו לעצמינו דרך חיים של הודיה כל רגע כל שעה כל יום, אנחנו מודות על מה שאנחנו רוצות ושואפות, והדברים מתממשים באופן מסתורי ופלאי, זו הדרך בה בחרנו לחיות, וזה מה שאנחנו מלמדות את חברינו וחברותינו שצועדים איתנו בדרך כבר הרבה מאד שנים, ובזמן האחרון מצטרפים אלינו עוד ועוד"
ציפי ענבל ליאור ואתי לי- און, הפכו לחברותיי לפני שבועיים, כשפירסמתי בדף הקהילה "נשים מעל 50 בפייסבוק", אודות הפעילויות והמפגשים הצפויים לנו בזמן הקרוב,קשה להאמין כמה מהר הדברים התגלגלו, משיחת צ'אט קצרה בפייסבוק, נוצר קליק שחיבר ביננו במהירות הברק, נפגשנו בתוך שבוע ימים לראשונה כשהן הגיעו כאורחות שלי ביום האישה שערכנו לחברותינו בשילת, ולמחרת כבר קבענו את פגישתינו הבאה, שבה שלושתינו יושבות כאן עכשיו על המרפסת הצופה אל הנוף, עטופות בשמיכות פליז המגנות עלינו מפני הרוח, מרגישות את עוצמת החיבור ביננו , כאילו הייתה מאז ומעולם ביננו.
ציפי ואתי, מספרות את סיפורן הייחודי אודות מסען המשותף, אותו הן מתעדות בספר "ספיראלת עמודי הזהב" שיצא לאור בעברית וכבר אזל מהחנויות בעקבות ביקוש עודף, בספרן הן מתארות את המסרים אותן הן מקבלות מישויות גבוהות, עבורינו לגילוי האמת, השמחה והאהבה הפנימית, לחיים שופעים וטובים ללא מאמץ וקושי כלל, הן נוסעות בכל רחבי הארץ, מספרות את סיפורן בפני נשים בסדנאות, בהרצאות ובמפגשים אישיים, מלמדות ומעבירות ידע רב ערך, לכל אישה הרוצה לעורר בעצמה את השינוי ואת הרצון למימוש והגשמה בחייה כאן ועכשיו.
השהייה במחיצתן עוברת ללא תחושת זמן, אני טובעת בעולמן המרתקת מבקשת להשאר עוד ועוד, לא שמה לב שמחוגי הזמן זזים, מסמנים לי שזמני עבר…
אתי קמה לרגע, וחוזרת עם פעמון גדול העשוי זכוכית ומבקשת מאיתנו לעצום לרגע את העינים, היא מתחילה להדהד בתדר קצוב, המרפה את תחושת הגוף, ואז פורצות מפיה מילים, מסר לכל הנשים:
