זה מדהים כמה המעבר מאינטנסיביות טוטלית של עשיה וחינוך ,
לשום דבר מחייב או נזקק ממני , היא מעולה ומוזרה באותה מידה!
זה מרגיש כמו וואקום, אבל זה גם היה כל הרעיון…
לשחרר את הצורך שלי להיות נזקקת על ידי אחרים ,קרי חינוך…
לשים את זה בצד ולהתחיל לדעת לקבל גם דברים אחרים.
אומנות הכלום היא בית ספר משל עצמו…
חברים רבים לשריטה ציינו שהדבר ראשון היה לנסות ולמלא את החלל "בדברים לעשות"..אפילו דברים של אחרים!!:)
אבל העניין הוא בדיוק לשחרר!
אפילו ליהנות מהכלום או למי שזה קשה לו מדי (לעתים גם אני חוטאת למנהג הזה!:) למלא את הימים החופשיים האלו בדברים שאנחנו לא נוהגים לעשות בדר"כ בדרך שלנו.
(*כמו עבורי היום לתת לבלה הקוסמטיקאית שלי לשכנע אותי לצבוע את הלק בציפורנים בצבע פוקסיה!..בטיעון שאי אפשר להתווכח איתו של: "תהיי שובבה, כי זה קיץ!" …לציפורנים שלום!)
מקדישה את שיר הלילה לכל מי שהתעורר ב1.7.11 למציאות אחרת ולא ידע מה לעשות איתה… ולכל מי שממש כמוני, מזמין את הימים האלו כדי ליצור משהו חדש…ולזה כל הדרכים כשרות!
לילה טוב ותהנו מנינה סימון בביצוע פוקסיה לשיר מוכר.
http://www.youtube.com/watch?v=h8tuTSi6Sck
דנה סתוי .(29) בלוגרית טרייה, אשת חינוך בהוויה מתמדת, מורה בדימוס לאחר שנת סטאז' מאתגרת במיוחד , נושאת וותק של עשר שנים בחינוך בלתי פורמלי ופורמלי + שליחות בארגנטינה מטעם הסוכה"י … וכיום נושמת את הנשימה הגדולה של אחרי,פתוחה לכיוונים חדשים בחיי ומסתבר לפי בלה הקוסמטיקאית גם לצבעי לק חדשים…
אז הנה זה בא, סיבה טובה למחשבה.
[youtube http://www.youtube.com/watch?v=h8tuTSi6Sck&feature=player_popout nolink]