אחד החלומות שלי תמיד היה לדעת לצייר, לקחת עיפרון ונייר לקשקש. אבל מה לעשות זה אינו אחד מהכישרונות שלי, מעולם לא עברתי את שלב איש המקל. יש לאיורים כוח גדול הם יכולים להבהיר דברים, לתמצת רעיון שלם לתמונה אחת. הלוואי עלי (נשארו לי המילים והכתיבה). אז הנה אני כותבת.
אני מניחה שהקסם של האיורים הם בכוח שלהם. איור טוב יכול ברגע להעביר את המסר, להסביר את המילים , לתת להם עומק והייחוד להשאיר חותם. בספרי הילדים הם לעיתים חשובים יותר, משפיעים יותר מהמילים. בספרי הלימוד מלבד איזה אתנחתא קומית , משהו שמושך את העין ויוצר קצת שבירה של הטקסט השחור (יש יגידו משעמם). מושקעת לא מעט מחשבה בעיצוב החוברות וספרי הלימוד בהתאמת האיורים, במסר שהם מעבירים. וכך צריך להיות . אבל מה המסר …..
האמת שלא חשבתי שהמאיירים מקבלים הנחיות כל שהן, אבל מסתבר שכן , הגיוני. גם בספר האזרחות של ילדי ישראל (כן, כן זה שכל כך הרבה דיברו בו) קיבלו המאיירים הוראות ברורות. יש לשמור על צניעות !! איך אני יודעת ? כי כך כתב המאייר בעצמו
"..בהנחיות למאייר בספרי לימוד מבקשים להקפיד על צניעות בלבוש הנשים ולהימנע ממגע, כדי שיעבור את אישור בתי הספר הממלכתיים-דתיים…"
את ההערה הזאת כתב באומץ המאייר של אחת התמונות בספר, תמונה חמודה של אנשים מחזיקים ידיים. תמונה שמדברת על שיווין , מעטרת את הפסקה על שיווין זכויות במדינת ישראל. יש בתמונה הזאת הכל. יהודי דתי, חלוני, אפילו ערבי רק , מי לא הייתה שם. אישה ….. אפילו לא אחת קטנה בפינה רחוקה, רחוקה מדמות הדתי , כזו צנועה ששומרת נגיעה. המאייר התנצל ואמר שאולי היה צריך לחשוב על כך. אבל לא פה הנקודה. הזרע לא להכליל אותן נזרע כאשר קיבל את ההנחיות .
העולם שלנו הוא עולם של דימויים, אלו שאנחנו נתקלים בהם נצרבים בתודעה. והם יוצרים מודעות. כאשר נערות לא רואות ייצוג שלהן בתמונות הן לומדות מבלי לשים לב שניתן להתעלם מהן. כאשר הן מודרות מתמונות ואפילו מאיורים המסר המועבר להן הוא שבדיון על זכויות אין הן חשובות במיוחד. ניתן לומר "עזבי את מגזימה" אבל אם זה כך מדוע חשוב כל כך לבתי הספר הדתיים לאומיים שהדמויות של הנשים תהיינה חסודות?
חשוב להתייחס לאוכלוסיות שונות , להתאים את התוכן, לא להתעלם מנושאים רגישים אבל להישאר רגישים, אני לא יודעת איך צריכות הנערות מהזרם הדתי לאומי ,ללמוד על זכויותיהן על מעמדן. אני יודעת מה אני רוצה שהנערות מהזרם החילוני/חופשי תלמדנה. אני רוצה שהן תלמדנה שהן שוות, שהן חלק מאזרחי המדינה. אני רוצה שידעו שהן נראות נחשבות ונמצאות. אני רוצה לראות אותן בספרי הלימוד.