נתיב העשרה, רביעי בערב 28.8.19 שחייה לילית אחרונה לעונת הקיץ החם הזה. בדיוק ב- 21.18 מפלחת את המולת הבריכה מערכת הכריזה." צבע אדום". כ- 50 ילדים בתוך המים ובחוץ רק 3 מבוגרים. אל תטעו, לא כולם ביולוגים שלנו, אבל ככה זה בנתיב העשרה, ברגע שהילד יודע לשחות אתה יודע שאפשר להשאיר אותו ולבקש מהורה אחר להשגיח. זה מה שהופך את המקום הזה לקהילה.
אז ההמולה של המשחקים הפכה בין רגע להמולה של היסטריה והרבה בהלה באויר. תחשבו כמה זה מפחיד להיות ברגע הזה בלי אחד ההורים. שלא יספרו לכם סיפורים וימעיטו ברמת הבהלה שהיתה באויר. שלא יספרו לכם שהנה אנחנו הכי חזקים ועכשיו נחזור למים כאילו כלום.לילדים הרבה יותר קשה לשקר לעצמם. חלקם רעדו וחלקם בכו וחלקם פעלו בקור רוח. לא היה קל ופשוט להרגיע ותוך דקה חלק מההורים הגיעו לקחת ואני מסובבת את הראש לשניים הפרטיים שלי כדי לשאול אם הם רוצים לחזור הביתה או להישאר ומגלה שהם כבר קפצו למים וכאילו מחקו את מה שהתחולל כאן לפני 3 דקות. בינתיים הצטרפו אליהם 2 חברים וזה הרגע הראשון שבו העזתי לצלם.
רגע אחרי, ילדים חוזרים לבריכה ריקה (צילום: יפעת בן שושן)
אני יודעת שבימינו אם לא תיעדת אז אולי לא באמת קרה אבל אני מודה שזה היה אחד הרגעים שבהם שמחתי שהנייד שלי החליט לשבות (זיכרון מלא עד אפס מקום כבר מעל שבועיים…). יש רגעים שעדיף לא לצלם וזה היה אחד מהם. תאמינו לי שבמציאות זה נראה והרגיש רע וזה מספיק. בהלה המונית אף פעם לא נראית טוב. אני מאחלת לכל הילדים המקסימים של נתיב העשרה, שחלק מהם בטוח לא ישנו טוב הלילה, וחלק יפחדו בימים הבאים, שיום אחד יקום מתוכם המנהיג המיוחד הזה שיהיה אכפת לו מילדים ושלא יתן לאף ילד לעולם לעבור את מה שהם חוו כאן הערב.