אז כמה מלחמות היו לנו? חמש? כולל מבצעים ואינתיפאדות?
גיבורת הספר מנסה לספור ומתייאשת: 'מה זה משנה בעצם. בלאו הכי אף אחד כבר לא זוכר איזו מלחמה היתה ומתי. הכל סלט אחד גדול של מתיחות ביטחונית, פחד והורים שכולים.'
אני יושבת על המרפסת עטופה בשמיכה, כבר קריר בבוקר כמו שאני אוהבת, קוראת וצוחקת.
אין דרך אחרת לעבור את ספירת המלחמות הזו אלא בצחוק.
אוי, כמה שאני צחקתי בספר הראשון 'בעלי לא בבית'. בכל הקיבוץ שמעו אותי צוחקת.
והנה היא חוזרת גיבורת הספר, הגירושים והמאהב כבר מאחוריה, והיא יוצאת עם בעלה לשעבר להצלת בנם החייל ממלחמה המתחוללת בדרום.
אם חושבים על זה לרגע, זה הדבר הטבעי ביותר שהורים יכולים וצריכים לעשות, לעזוב הכל, להמציא תירוץ של התקפת לב או משהו כזה, וללכת ולהוציא את בניהם החיילים משדה הקרב. אשכרה.
את כולם. אחד אחד. מהטנקים, מהמטוסים, מהספינות ואז נראה מי כבר יילחם במי.
וככה, דוהרת לה חבורה מטורללת של גיבורת הסיפור, הגרוש שלה, המאהב לשעבר, המאהב העתידי, אמא שלה, ציפה, שחקנית וזמרת והמלחמות יחד עם שני זמרים אלטע-קאקערים שהיו איתה בלהקת הנח"ל לפני 60 שנה ועכשיו נקראים 'אולדיז', וכולם נוסעים לעשות שמח לחיילים, כי אין ברירה, מלחמה, ומוכרחים להיות שמח.
מכל גיבורי הספר, אני מתה על ציפה. היא הגיעה בכבוד רב ובשמלות דרמטיות לגיל בו מותר לה להגיד כל מה שהיא רוצה בלי לדפוק חשבון.
היא היתה עם גורודיש וגנדי ביחד ולחוד, אין לה מושג מה זה ההטרדה המינית הזאת שכולם כל כך מפחדים ממנה היום ואיך צה"ל יכול להתקיים בלעדיה כי זה מוציא את כל הכיף, וכששואלים אותה ממה מתה שוש אברמוב, יריבת עבר שלה שחשפה שהיא גרה בבית אבות היא עונה: 'מכיעור'.
מתחת לכל הצחוקים האלה, השירים העבריים, אני תוהה איך באמת ניצחנו בכל המלחמות, המבצעים, האינתיפאדות ומעשי התגמול עד היום, כשבמפקדות יושבות חיילות ולועסות תמיד מסטיק, המחשבים נופלים, אחמד שבעצם קוראים לו מוניר, נשאר לעשות שיפוצים, וכשההורים מצליחים לגרום לצבא להביא את הבן שלהם לשער כדי שיוכלו סוף סוף לחטוף אותו הביתה, מסתבר שזה עומר כהן הלא נכון.
צחקתי, אבל פחות מאשר בספר הראשון 'בעלי לא בבית'. אולי בגלל שבסוף כל משפט היתה בדיחה.
אולי מכיוון שהספר מתאמץ מדי להצחיק, והיו דפים שסרקתי יותר מאשר קראתי.
ספר קליל לחופשה, לצום של יום כיפור, מתפוגג כמו סקאד בשמיים, עד למלחמה הבאה.
על גופתי המתה
מאת: מירב הלפרין
הוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד
עורך הספר: מוטי פוגל
עורכת הלשון: חוה לוסטיג
ציור הכריכה: דוד פולונסקי
עיצוב הכריכה: סטודיו דנה ציביאק
________________________________________________________________________
רוצות בלוג משלכן? להשתייך לקהילת בלוגריות גדולה ומשפיעה ולמועדוני קוראות וצופות?
אני מזמינה אתכן לסדנאות הקרובות שלי לכתיבה וליצירת בלוג:
9.11.16 – בספרית ויצ"ו נהלל
28.11.16 – במרכז ההנצחה בטבעון.
בואי, וגם לך יהיה בלוג משלך
