מס' ימים מתחילת המסע: 19

מס' ימים עד לסיום: 11

מס' מתכון מתוך ה-30: 19

אנחנו ביום יום נתקלים בהרבה אנשים בדרך, חלקם עוברי אורח, חלקם נשארים אצלנו בחיים קצת יותר זמן… הבלוג הזה מאפשר לי לראות בזמן יחסית צפוף, 30 ימים אינטנסיבים, הרבה הרבה אנשים. ולשמוע המון סיפורים.

כל האנשים הטובים שמתארחים פה בלוג, הם חלק מהחיים שלי.

חלקם איתי כבר 30-25 שנה, וחלק הצטרפו ממש לא מזמן. מתחילת הבלוג התארחו פה- חברי ילדות, חברים מכל תקופות החיים, משפחה (מצומצמת ומורחבת), חברות מהצבא, הקומונה מהשנת שירות, מהקונידטוריה, חברות מהגן ילדים (בכמה גלגלולים של גני ילדים), ואפילו הילדים האהובים שלי , הגוזלים.

את ההרכב שבישל איתי היום, הכרתי ממש בשנה האחרונה. למדנו יחד במהלך כל השנה האחרונה "טיפול באמצעות בישול". על הטיפול, הבישול, והאהבה בין שניהם, כתבתי קצת בפוסט על הלחם כוסברה. יותר ממזמינה אתכם להכנס לקרוא על האהבה הכי גדולה של החיים שלי.

לקורס הזה הגיעו 14 בנות (ובן אחד, מולי אוהבות אותך). כל אחד מהעולם שלו, ממקום אחר בארץ, ממקום מקצועי שונה, בגילאים שונים. כולם קשורים בצורה זו או אחרת לעולם הטיפול /חינוך, ועם קשר משלו למטבח. לכלי הטיפולי הכל כך ייחודי הזה.

במהלך השנה, היינו נפגשים פעם בשבוע, גם לחלק עיוני וגם לחלק מעשי, שעבורי היה ממש כמו טיפול בבישול עצמי. אתה נחשף, ובלי להתכוון מספר על עצמך דרך המנה שהכנת, שהכנו, שעשינו יחד.

היום בישלו איתי דבי (שגם היא אחת מהאנשים שלחצו עליי לפתוח שוב את הבלוג ועל זה גם מגיע לה קרדיט ענקי, וגם היא אירחה אותנו היום פשוט מדהים), עדי ואסתר. שלושתן למדו איתי השנה, וכל אחת מאיתנו ממשיכה עכשיו לדרך, או חוזרת לדרך משלה. ואולי עוד ניפגש בהמשך הדרך המקצועית גם, מי יודע?

תודה על ערב אדיר! מלא בצחוקים ובכיף וביין טוב. היה לי כל כך כיף, ולא מאמינה שעד לפני כמה חודשים בכלל לא הכרנו.

תודה על האפשרות המדהימה שהחיים מזמנים לי, להכיר כל הזמן אנשים חדשים באמצע הדרך. זה לא פשוט לי להכיר אנשים חדשים, לוקח לי זמן להיפתח, להביע אמון אמיתי, אבל כשזה זה, אני לגמרי שם. מתמסרת לאנשים חדשים ולכל הטוב והיופי הזה שמביאים איתם.

אז תודה לכן, על היופי. ולכל הקבוצה המדהימה שלנו, שעוקבת ממש אחרי הבלוג, מכינה מתכונים, ובעיקר דואגת כל הזמן לפרגן- אתם פשוט קסומים! ואני שולחת נשיקות לכולכם בכל הארץ (והעולם).

שמחה שנפגשנו השנה. ואתם יודעים…. מחפשת חתן…. 050…

איכשהו פסטה ישר מתחברת לי עם דבי, אז כשידעתי שנגיע אליה לבשל, ישר קפץ לי המתכון הזה. פעם חשבתי שלהכין פסטה ביתית זה סיפור מהגהנום אבל מהרגע שהתחלתי, אני לא מפסיקה להכין. חצי שעה ויש ארוחה מוכנה. וכל כך טעימה. וגם משלבת עבודה צוות מדהימה. מכל צידי האי, כל אחת עשה משהו, רידדה, חילקה את הבצק, קרעה את הפסטה לחתיכות. כולן נתנו יד. בחופשיות

זאת פעם ראשונה שצבעתי ממש בצק שלם. בדרך כלל אני משלבת תבלינים בין לבין, או אוכלת אותה טרייה ונקייה מצבעים, אבל הפעם רציתי לנסות בצבע קצת אחר.

רציתי שהיא תהיה קצת סגולה יותר, הפסטה שלי, אבל אני אעבוד על זה. למדתי הרבה וצריכה לעשות עוד קצת ניסיויים להגיע למנה המושלמת . אבל אנחנו בדרך.

פסטה סלק, שמן זית,שום ובזיליקום

לסלק קודם כל: אופים בתנור על 180 מעלות, 2 סלקים בינונים מונחים על הרבה מלח גס. עד לריכוך. בערך שעה וקצת. כשמוכן, מרסקים הסלקןם במעבד מזון למחית חלקה עד כמה שאפשר. מקררים.

לבצק: מערבבים בקערה 400 ג' קמח (אנחנו השתמשו בקמח לחם), 4 ביצים, ואת מחית הסלק (אנחנו לא הוספנו את כולה, הייתי אומרת שהוספנו סלק וחצי בכמות, תלוי כמה צבע ומתיקות תרצו). ומתחילים לערבב בידיים. הסלק שותה המון המון קמח ולכן הוספנו אחרי ה400 ג' בהתחלה, עוד 150-200 בכל התהליך. כלומר גם בשלב יצירת הבצק, וגם בשלב הקימוח בין לבין השלבים…

מגיעים למרקם של בצק נוח ואלסטי, מעט דביק. אין כל כך איפה ליפול פה, זה ניסוי וטעייה, ובעיקר כיף גדול של עבודה עם הבצק…

עוטפים בנילון נצמד את הבצק, ומניחים במקרר למנוחה של חצי שעה.

ממשיכים.

חותכים את הבצק לכמה חלקים, וכל פעם עובדים רק עם חלק אחד, ושאר הבצק נח בצד.

חותכים את הבצק לאחר מנוחה לארבעה חלקים. לוקחים את החלק הראשון ומתחילים להעביר את בצק הפסטה על המספר הגדול ביותר, מקפלים לשלוש ומעבירים שוב, ושוב. לאחר שיצרנו שכבות וחיזקנו את הבצק, נוכל להתחיל לרדת במספרים עד לבצק דק דק דק. חשוב לקמח במהלך כל התהליך על מנת שהבצק לא יקרע. אל תפחדו לקמח. ואם נקרע, מתחילים מהתההחלה . בקטנה.

לאט לאט תלמדו איך לרדת בין מספר למספר, כדי שהירידה לא תהיה דרסטית מידי, נתחיל לרדת במספר אחד כל פעם, כלומר, מתשע עד 1. כשמגיעים לעובי הרצוי (אנחנו המשכנו עד לעובי 5) עוצרים. ומניחים בצד לייבוש.

אנחנו הלכנו הפעם על קרעי פסטה, קרועים ביד, בחוסר רציונאליות בסיסית.

מבשלים את הפסטה הטרייה, בסיר עם המון המון המון מים רותחים וכף מלח. מבשלים את הפסטה (בחלקים כמובן, לא הכל יחד) עד שהיא צפה. אחרי שתיים שלוש דקות בערך.

מעבירים את הפסטה היישר לרוטב.

עכשיו מה זה הרוטב?

הלכנו על קלאסי ופשוט. בלי גבינות. רגוע. שמן זית , שום תבלינים.

אז לרוטב: במחבת מחממים שמן זית, ומטגנים קלות 4 שיני שום כתושות, 3 עלי מרווה וגבעול יפה של תימין. מוסיפים את הפסטה היישר למחבת (מכבים את האש, הרעיון הוא רק לפתוח קצת את הטעמים של התבלינים) וכמובן, מוסיפים עוד שמן זית ומלח לתיבול.

אוכלים חם.

אנחנו אכלנו את הפסטה, עם בצל ירוק והמון בזיליקום. וליד דבי ועדי תקתקו קרפציו סלק מדהים מהסלקים שלא השתמשנו בהם…חותכים דק דק, מקלפים פרוסות אגס עם קולפן, קצת ריקוטה, קצת שמן זית, מלח, פלפל, פטרוזיליה, וקצת אגוזי לוז מסוכרים. תענוג.

טעים טעים טעים!