אני יודעת שזה לא פוליטקלי קורקט להגיד את זה בשנת 2017, אבל היי, נעים מאוד, קוראים לי רוני ואני אשכנזיה (למרות שאני לא נראית), כל מזרח אירופה והסביבה שוכנים להם בתוכי מפולניה, דרך רוסיה, רומניה והונגריה. זו אני. נעים מאוד. כיאה לאשכנזיה טובה גם לי אין הרבה משפחה וזה אומר שיש לנו קצת חתונות, מעט בר מצוות, טיפלה בת מצווש, לא יותר מידי ימי הולדת ומה לעשות גם אביסלה לוויות וכמה שבעות השם ירחם.
לצערי הרב, נקלעתי לסיטואציה המצערת והאחרונה שברשימה: ״שבעה״. חסרת ניסיון אירחתי בבית שלי מבקרים רבים שעלו לרגל לנחם את רון בעלי על מות אמו. כשהבנתי שזה קורה, הבנתי גם שאני צריכה להצטייד בכיבוד: ״מה צריך שיהיה בבית?״ שאלתי בתמימותי. והתשובה מסתבר ידועה ומוכרת….
אני יודעת שהתופעה המפורסמת והמוכרת היא שלפני אירועים משפחתיים כולם שובתים רעב לטובת שמלת החלומות, אבל מסתבר שמישהו מסתיר מאיתנו משהו! שבעה היא האירוע שנכון באמת לפצוח לפניו בדיאטת הרעבה! שבעה היא מסיבת טראנס של גלוטן, כל החבר׳ה מוזמנים- בורקסים, עוגות, עוגיות, פיצות, פשטידות, מאפים, ג׳חנונים- אמא׳לה! זה פשוט לא הגיוני….
אז כן, ישבנו שבעה. וכן הגיעו מבקרים בלי סוף, כולם בידיים מלאות, כוונות טובות, מצויידים בשפע ומטעמים ואני, דווקא עכשיו החלטתי לבחור לנסות לחיות חיים ללא גלוטן… אז נקטתי בשיטת ההתעלמות, בכל זאת, זה הבית שלי ומותר לי להיות סנובית לאורחים- בורקס, עוגת שמרים, פיתות- אני לא אומרת לכם שלום, מתעלמת באלגנטיות…. אבל אז באה הגברת הראשונה של הקינוחים ובידייה הפחזניות של הבייקרי, פה חשדתי. נו באמת… זה לא אנושי…. איך אפשר להעמיד אותי במבחן הזה?!
ואז נזכרתי במפגש האחרון בסדנה שגלי אמרה ש״גם להפחית זה טוב״. תודה גלי אמרתי בלב והסתערתי על הקופסה המפוארת. פחזנית אחת. ועוד אחת. ועוד אחת עוד שעה. וזהו. בחייאת רוני. זהו. ועצרתי. ותהיתי עם עצמי אם אני מרגישה שנכשלתי, או שעדיף ככה במתכונת ה״פעם ב…״. אין לי תשובה נכונה, אני רק יודעת שזה היה מאוד טעים… מצד שני, יש עולם שלם של דברים מאוד טעימים וחדשים לי שאני לומדת להכיר משבוע לשבוע ואולי נכון יותר לשמור להם נאמנות…
החיים שלנו כל כך אינסטנט. אנחנו קונים הכל. זורקים למיקרו. עושים טייק אאוי. ג׳אנק פוד על הדרך, אבל היי, אנחנו שווים קצת יותר מזה, לא ככה? בורקסים ועוגות כבר יצאו מזמן מהאופנה והוחלפו בסושי, סלט קינואה, אנטי-פסטי וחברים. כמה פעמים אנחנו עוצרים לרגע, מביטים על הצלחת, הכוס, המקרר ושואלים את עצמנו, מה יש להם להציע לי???
לאחרונה הצלחות שלי צבעוניות ומרגשות, מעוררות השראה ומעידות מי הכי חשובה בעולם! א-נ-י!
