החגים במשפחה האלטרנטיבית שלי הם אצלי. ילדים, אקס ולעיתים גם נספחים. אתמול עשיתי קניות לבישולים שיהיו כולם היום וגם התקשרתי למעדנייה להזמין כמה תוספות כדי להקל עליי את העומס. בעלת המעדנייה, שהיא גם העובדת של עצמה, היתה בלחץ היסטרי וביקשה שאתקשר בעוד שעה. התקשרתי רק הבוקר וביקשתי להזמין חלה מתוקה, כבד קצוץ וגפילטע פיש. בעלת הבית נזפה בי שמאוחר מדי והכל מוזמן ואין כלום.
היא שאלה אם אני פולנייה. אישרתי. אני צברית אבל דור שני ליוצאי פולניה הסברתי בהתנצלות. קיבלתי שטיפה של החיים איך זה שאני לא מוכנה לחג והכל אצלי ברגע האחרון. "פולניות הרי מוכנות מראש כמו המרוקאיות" השתוממה בעלת המעדנייה. הסברתי שוב שאני רק דור שני ונולדתי בארץ וכל הקטע של המטבח חדש לי בכלל ושהרגשתי לא טוב אתמול ואני עייפה. רציתי להוסיף שהתגרשתי לפני שנה וקצת ואני עדיין על ארגזים והחיים לא הכי קלים גם לדור שלי של פולניות, אבל לא הסברתי כי היא היתה נורא עסוקה שם ובאופן כללי נראה לי שהיה לה נוח להיות צודקת. בראש חשבתי: מה פתאום אני מצטדקת בפני האישה הזרה הזו.
לא עזרו התרוצים החיוורים שלי. דור שני למרוקאית שמכינה במעדנייה אוכל אשכנזי נאמה לי בתוכחה שאמא שלה וסבתא שלה המרוקאיות מוכנות לחג כבר שבועיים וככה גם כל פולניה שמכבדת את עצמה. נאבקתי ברגשי האשמה ונאחזתי בתירוצים החיוורים שלי שהייתי עוסוקה כל חיי בקריירה תוך כדי נוכחות כאמא בבית והתרוצצויות אינסופיות, והמטבח לא היה מרכזי כמו שהיה עבור הדורות של האמהות שלי. כשהורדתי את השפופרת של הטלפון העליתי עבורכם על הכתב שתרגיעו אותי.
שנה טובה וחג שמח לכולכם
