מותג האופנה היוקרתי מגרמניה "מארק קיין"/Marc Cain, הזמין קבוצה של עיתונאיות אופנה מרוסיה, אוקראינה וישראל לביקור במפעלי החברה ליד העיירה הכפרית טיבינגהן/ Tübingen, מרחק שעת נסיעה משטוטגרט.
חבורת פאשניסטות בחו"ל כולן מאוחדות באהבתן לפאשן, מה כבר יכול להיות רע? אז זהו שכל מה שיכול היה להשתבש, אכן השתבש בנסיעה הזאת שהייתה רצופה בתקלות. אבל אנשי מארק קיין אירחו אותנו בנדיבות ובחום בלתי רגילים, למרות שבארץ יש למותג חנות אחת בלבד בהשוואה למשל ל-50 החנויות ברוסיה ומאות החנויות ברחבי העולם והביקור במפעל, שמאחוריו פילוסופיה ייחודית וסביבת עבודה מעוררת קנאה, היה מרתק.
אז מה עושים כשהמזוודות לא מגיעות וצריך לדפוק הופעה לארוחת הערב עם נציגי החברה, ואיך לעזאזל מצאו עצמן העיתונאיות מישראל מחופשות לאיכרות בוואריות (סקסיות) ורוקדות עם ג'ו מאלבמה, שבעצמו היה לבוש בתלבושת גרמנית טיפוסית? על כך ועוד, ביומן המסע שלהלן. בין לבין למדנו כמה שיעורים חשובים מבחינה אופנתית, שניסחתי עבורכן למסקנות שימושיות.
חלק ראשון ובו יסופר איך הפסדנו את טיסת ההמשך מאיסטנבול לשטוטגרט ונאלצנו לחכות 4 שעות מיותרות בשדה התעופה, המזוודות שלא הגיעו וזוג הנעליים שלמרבה המבוכה נקרעו, דקה אחרי שעיתונאית ההרפרס בזאר מרוסיה החמיאה לי עליהן – (רציתי למות!).
- שנים של טיסות ברחבי העולם ואני מודה ומתוודה, פעם ראשונה בחיי שנעלתי נעלי ספורט לטיסה. כל מי שמכיר אותי יודע, שנוחות אף פעם לא הייתה עבורי קריטריון ראשון במעלה בבחירת נעליים. אבל הגיל שעושה את שלו… והעובדה שאין יותר טרנדי העונה מלנעול סניקרס עם כל דבר ולכל מקום, שכנעו אותי להעדיף הפעם את הנוחות. בדיעבד הייתה זו כנראה אינטואיציה פנימית: דיילת הקרקע בשדה התעופה באיסטנבול הריצה אותנו קילומטרים עד הגייט המרוחק, רק כדי לחזור את כל הדרך חזרה אחרי שהסתבר שהטיסה המריאה בלעדינו. אני ונילי "מעולם האישה", שהגיעה גם היא בסניקרס כצו השעה, לא מפסיקות להודות לקארל לגרפלד על הלגיטימציה האופנתית שנתן לנו להסתובב בנעלי ספורט, אשר הצילו אותנו בריצות על פני משטחי השיש של השדה. למותר לציין שכמעט כל הפאשניסטות מחו"ל הגיעו אף הן בסניקרס ממותגות (ועל כך כולל התמונות, בפוסט נפרד)
מסקנה: יש פעמים בהם נוחות עדיפה על פני אופנתיות, אך אם אפשר לשלב את שני הדברים יחד – מה טוב! סניקרס ונעלי ספורט (ולא רק עם לבוש ספורטיבי) הם בגדר טרנד לוהט העונה והזדמנות כמעט חד פעמית להיות סופר אופנתית וגם להרגיש בנוח!
- אין מי שלא עמדה לפני מזוודה פתוחה טרם נסיעה ושברה את הראש איזה בגדים היא לוקחת. היכולת לארוז נכון ומדויק, היא כישרון נרכש שאני לא הצלחתי לסגל ואפילו לוח הזמנים המפורט שנשלח אליי לפני הביקור, לא הואיל. לקחתי בגדים למקרה שיהיה קר ולמקרה שיהיה קר מאוד (אוקטובר בגרמניה אבל בסוף היה חם, נו הייתם מצפים?) שמלת ערב ועקבים למפגש הרשמי בערב הראשון, שבדיעבד הצריך לבוש קז'ואל ועוד כהנה וכהנה דברים מיותרים.
אבל כאמור המזוודות בכלל לא הגיעו, ואנחנו עמדנו בלוסט אנד פאונד בנמל התעופה של שטוטגרט ובאסרטיביות ישראלית הבהרנו בתוקף לדיילים ש: …We have a business meeting ואנחנו חייבות להתלבש בהתאם. הם מקלידים על המחשב ללא הפסקה ולבסוף מודיעים לנו שהמזוודות אותרו ויגיעו הלילה, מחר בבוקר ישלחו אותן למלון. מה?! אנחנו מתפלצות. מחר זה מאוחר מידי, אנחנו צריכות את הבגדים הערב! הפקידים מחייכים אלינו בהבנה וברחמים, אבל ברור שהעניין אבוד. אנחנו מבואסות טילים ומדמיינות את ההשפלה, כאשר הפאשניסטות הרוסיות תגענה לבושות טיפ טופ ואנחנו נהיה בבגדי הטיסה שלנו. איזה בושות! שתי דקות אח"כ, אנחנו פוגשות אותן לראשונה באוטובוס שלוקח אותנו למלון. מבט חטוף מבהיר, שהן בדיוק מה שחשבנו שהן תהיינה: יפות, צעירות ולבושות מצוין.
*בטינה מלאת הסטייל שהיא גרמניה שחיה ועובדת ברוסיה ובעלת סוכנות (עם סניפים ברוסיה ובסינגפור) המעניקה שירותי PR ותקשורת למותגי על
אנה היפה, בלוגרית האופנה מרוסיה
תוך זמן קצר אנחנו במלון הציורי, נאמר לנו להתארגן במהירות ולרדת למטה. אנחנו יורדות ללובי ראשונות, הרי אין לנו בגדים להחלפה. הסתרקנו וחידשנו את האיפור וזהו. ניסינו להראות קוליות לחלוטין, כי כשאת לא עושה עניין ונראית נינוחה עם מה שאת לובשת ניתן לחשוד בך שיש לך שיק… חבורת האוקראיניות והרוסיות, מתאספת גם היא תוך דקות בלובי וראו איזה פלא: כל הבנות לובשות בדיוק את מה שהן לבשו קודם לכן, כאשר פגשנו אותן בשדה התעופה. המזוודות שלהן הגיעו אבל אף אחת לא חשבה שהיא חייבת להחליף בגדים להמשך היום. אני ונילי נושמות בהקלה עצומה וצוחקות קצת על הלחץ המקדים שלנו.
מסקנה: לנסיעה אורזים מעט ואין חובה להחליף תלבושת לכל אירוע אפילו כשאת בביקור שכולו עסקי. טיפ נוסף: כדאי בכל זאת לקחת תמיד בגד להחלפה בתיק היד, למקרה שהמזוודה לא תגיע ובפרט אם מתוכנן אירוע כלשהו לערב הראשון.
- אנחנו יוצאות לסיור מודרך בעיירה הכפרית המקסימה טיבינגהן, הבנויה כולה סביב מבני האוניברסיטה העתיקה והמפורסמת שבמקום. במרכז נהר עם ברווזים וסירות עץ, אדניות גדושות פרחים ועלי שלכת צבעוניים של תחילת סתיו אירופאי, מכסים שדרת עצים עבותה. עכשיו הזמן לערוך הכרות אמיתית עם הקולגות מחו"ל או במילים אחרות, להתחיל לתחקר אותן מה הן לובשות.
"אני אוהבת את הז'קט שלך, אני אוהבת את הנעליים, אני אוהבת את כל מה שאת לובשת" אני אומרת לנינה הסטייליסטית "מהרפרס בזאר" רוסיה. "בדיוק אמרנו שהנעליים שלך נורא מיוחדות" היא מחזירה לי בפרגון. דקה אח"כ הנעליים נקרעות ואני מתפדחת לחלוטין. למזלי אף אחת לא עושה עניין. "הז'קט שלך" אני שואלת סוף סוף את מה שתכננתי לשאול עוד כשראיתי אותה בשדה התעופה, "הוא של איזבל מארה"? לא היא מחייכת בפשטות: "זה של מנגו מלפני שתי עונות…"
מסקנה: כשיש לך סטייל, כל מה שאת לובשת נראה כאילו לבשת מותג על
*
- *
- מכירה את זה שאת מגיעה למקום כלשהו ובטוחה שכולן לבושות הרבה יותר טוב ממך? את סוקרת בסתר את הנשים האחרות ומתחרטת שלא השקעת ולבשת משהו מוצלח יותר. ובכן גם כשאת בטוחה שזה כך, יתכן מאוד שההפך הוא הנכון.
בערב האחרון מגלה לנו אילונה המקסימה, עורכת במגזין "אל" אוקראינה, כי ביום שבו התאספנו בלובי בדרך לביקור במפעלי מארק קיין, הן כמעט חטפו התקף לב כשראו איך אנחנו הישראליות היינו לבושות. באותו בוקר המזוודות כבר הגיעו ובאמת השתדלנו לדפוק הופעה נאותה וייצוגית. ברור שאנחנו מצידנו, לא הפסקנו להתלחש כמה שיק וסטייל יש דווקא להן. נחמד היה לגלות שהן חשבו כך גם עלינו.
מסקנה: גם כשאת בטוחה שכולן לבושות טוב ממך, רוב הסיכויים שלפחות חלק מהנשים שבחדר, מרגישות בדיוק כמוך וחושבות שדווקא את זו שלבושה היטב
- יום הנסיעה חזרה: כולן מתאספות עם המזוודות בלובי. הפאשניסטות הרוסיות לובשות בדיוק את אותם הבגדים שהן לבשו ביום שהגיעו: אותם ז'קטים, אותם מכנסיים, אותן נעלי ספורט סטייליסטיות, מכסימום חלק מהן החליפו את החולצה שלבשו מתחת לז'קט.
וידוי אישי: אני נזכרת איך התנפלתי על בן זוגי כשראה את ערימת הבגדים שהכנתי לקראת הנסיעה והציע לי לא להגזים. בעיקר הוא הצטער על הצעתו המטורפת… שאלבש לנסיעות הלוך וחזור את אותו בגד וכך אחסוך לי מקום במזוודה. נבחתי עליו שלא ייתן לי עצות של גברים במילואים.
מסקנה: אפשר בהחלט ללבוש את אותם הבגדים לנסיעה הלוך וחזור. מסתבר שאפילו פאשניסטות מלאות סטייל מרוסיה נוהגות ככה.
ובהזדמנות זאת, המלצה לתלבושת הנסיעות האידיאלית: מכנסי כותנה (לא צמודים מידי) עם טי שירט (חלקה, פסים או עם הדפס קולי זה לא משנה) ומעל ז'קט בגזרה מחויטת או ז'קט מעיל ונעלי ספורט קוליות צבעוניות, קצת בדומה לאיך שאניה הרוסיה, לבושה בתמונה. אגב, אל תטעו בלבושה המשדר פשטות נינוחה: התיק שלה הוא של ג'יי לרוש וגם כל שאר הפריטים שהיא לובשת לגמרי ממותגים…
*
*בחלק הבא (יומן מסע 2) – מבט מקרוב על מותג האופנה מארק קיין: על המפעל היפיפייה עם תהליכי הייצור הקפדניים, על סביבת העבודה המעוצבת להדהים וגם קצת על הבעלים החתיך מר Helmut Schlotterer שנראה כמו הגברים האלה מהפרסומות היוקרתיות לקוניאק או סיגרים…
וגם: מה עושות עיתונאיות ישראליות בלבוש בווארי מסורתי באוקטוברפסט (פסטיבל הבירה בשטוטגרט) ואיך הן מתנהגות אחרי ליטר וחצי של בירה, שנאפס ויין לבן (רמז: …when in Rome) כולל התמונות המרשיעות…
*תמונות: אלישבע כספי
מרק קיין ישראל – קניון רמת אביב (קומה ב')
מתוך הבלוג של אלישבע כספי
