צילום:דוד חיון
ישבתי בשורה הראשונה מהופנטת בהצגה פאפאעג'ינה של חנה ואזנה גרינולד.
פאפעג'ינה?בטח גם אתם כמוני תוהים מה פרוש המילה.
במרוקאית הפרוש בצק שלא תפח (משהו לא מוצלח).
ההצגה הקפיצה אותי אחורה במחוגי הזמן. מהר מאד נשאבתי ליפו של שנות השבעים מקום מושבם של יהודים וערבים, עולים חדשים שמתאמצים להיות ישראלים. בית הספר עם הדינמיקה המיוחדת ולעיתים הלא תמיד נעימה שלו: הבנות המקובלות והפחות מקובלות, שעורי ההתעמלות שלפעמים המאיסו אותם (גם מנקודת מבטי אז, אומרת מי שהיום נהנית לבקר בחדר כושר).
תקופה של טלוויזיה בשחור לבן, סרטים בערבית בימי שישי. רוכלים שמוכרים מרכולתם בצעקות כשהם נעים עם עגלות או אופניים ברחוב.
ימים שבהם סקס היה נושא שלא מדברים עליו. מגורים משותפים קודם החתונה הס מלהזכיר,נשיקות בסתר בחדר המדרגות דווקא כן.
על הבמה שולחן מטבח הקומה התחתונה שלו היא המיטה של הילדה ימימה. אשה עומדת מאחרי הסירים והמחבתות קוצצת ירקות ורוקחת תבשילים.
כשריח האוכל באוויר היא עוברת למרכז הבמה ומתחילה לספר לנו את סיפורה אנו מבינים שהיא ימימה הבוגרת. במהלך ההצגה מתקיים מפגש בין ימימה הבוגרת המספרת וימימה הילדה בת האחת עשרה שמשלימה את הסיפור.
הילדה מציגה את עצמה:
"השם שלי הוא ימימה ,כשקוראים לי ימימה אני עונה .מאחורי הגב אני שומעת אותם אומרים שאני פאפעג'ינה .זה הכינוי שלי שם החיבה השנוא עלי שמזכיר לי כל מה שאני לא …
כשאמא אומרת פאפעג'ינה אני יודעת שהיא מתכוונת שמהילדה הזאת לא יצא כלום…"
צלם: אריאל בשור
ימימה בת לעולים ממרוקו מתגוררת עם הוריה ביפו. כאן היא מבלה את רוב זמנה ונחשפת לעולם המבלבל שבחוץ .
היא צופה במחזות של אהבה, תשוקה ואלימות נעה בין הצורך לבחור בבאבא סאלי שזו המורשת התרבותית של משפחתה לבין בן גוריון סמל הישראליות, בין ישראליות לערביות בין סטיגמות לרחשי לב, בין מציאות לדמיון. עם אביה היא כמעט ולא מתקשרת. את אמה היא לא משתפת בקשייה . היא רגישה, מבינה, מורדת, בועטת נחבלת ,סוערת ,כועסת ובונה את עולמה הסודי .
זה מחזה על נשים, נשים מזרחיות, דילמות של החיים שלובשות ופושטות צורה אבל ממשיכות לרחף באוויר.
נושאים שנחרתו אצל נשים רבות שגם היום בפוגשי אותן במסגרת עיסוקי כמאמנת כשהן בוגרות ובעלות ניסיון חיים עולים לעיתים כצלקות מהעבר ולעיתים מתוך הוקרה שבזכות ההתמודדות איתם והקשיים שחוו הגיעו למקום שבו הן נמצאות היום.
ההצגה מרגשת, מפעילה את כל החושים . במטבח שעל הבמה יוצרים השחקנים ארוחה צבעונית וריחנית שמוגשת לקהל עם ירידת המסך
עוד כמה רגעים של חיבור של הסתכלות בגובה העיניים.
הקהל באולם היה מגוון באולם וכלל בנוסף לצופים בוגרים תלמידי תיכון ותלמידי עמותה בדואית בנגב היה מרגש לראות איך ההצגה סחפה את כולם. התגובות הנלהבות בתום ההצגה העידו על כך.
מחזה ובימוי: חנה ואזנה גרינולד
דרמטורגיה: דפנה קרון ואירית רצ'בסקי
עיצוב במה ותלבושות: דניאלה מור
מלחין: אייל וייס
מעצב סאונד: יונתן שחר
עוזרת במאי ומפיקה: יערה קיפניס
עוזרת במאי: לינוי אלבכר
שחקנים:
מספרת: חנה וזאנה גרינולד
ימימה: מוריה באשרי/תימור כהן/ רחלי פנחס
אמא: לימור זמיר/ עדן אוליאל
פנינה,מירי בטיטו: עדן אוליאל /ענת לוי / סלי ארקדש
רחל, תקווה: אוולין קצ'ולין
אבא: שמוליק מטלון/ אייל סלמה
בולבול: רמי קאשי
ההצגה פאפעג'ינה מועמדת לפרס הפרינג' קיפוד הזהב בארבע קטגוריות: הצגת השנה, מחזאית השנה, שחקנית השנה,שחקנית משנה.
ההצגה רצה בתיאטרון יפו.
ההצגה בעברית
לצפיה בקטע וידיאו מהמפגש עם היוצרת והבמאית חנה ואזנה גרינולד, שצילמתי בתום ההמופע
לחצו על הקישור:
שלכם ובשבילכם,
נירה פרי
בלוגרית בסלונה , מאמנת המתמחה באימון נשים