שר החינוך נפתלי בנט דאג לכך שיוכל לאסור על הכנסת שוברים שתיקה לבתי הספר. ראיתי פוסט אחד של רם כהן שאומר שהוא ימשיך להזמין את נציגי הארגון, חיילי צה"ל שרוצים להתריע, לדבר עם תלמידיו , ואכן, לא צריכה להיות שום בעייה בהזמנתם. כל נסיון למשטר מחשבות, למנוע מאנשים לשמוע בעידן כמו שלנו הוא ניסיון פסול, אבל חמור מכך, נסיון נלעג ומועד לכשלון. אי אפשר להשתיק עוד. ובכל זאת – כניסה לבתי ספר מאפשרת חשיפה של אנשים רבים לעמדות שהשגרת היום יום יתכן כי לא ייחשפו לעמדות כאלה. עד לאחרונה ניהלתי בית ספר תיכון אחד, ועוד לפניו, והשאלה של הזמנת האיירגון עלתה לא פעם, עוד לפני החוק. בחרתי לא להזמין אותם, אולי משום שאינני אמיצה מספיק, שכן נדרש אומץ להזמנת ארגון כזה דווקא בגלל הרעש התקשורתי הנלווה. במקום שהנושא יהיה דילמות מוסריות לקראת שירות בצה"ל, נושא לגיטימי וחשוב, חלק מההכנה הנדרשת לפני גיוס, כדי שתלמידים יתאמנו בחשיבה על סיטואציות מראש, יוכלו להתחיל ולהבין את המורכבות רגע לפני שהם נתקלים במצבים אלה במציאות תחת לחץ, הנושא הופך להיות כן או לא שוברים שתיקה. לגיטימי או לא לדבר בחו"ל על הדילמות המוסריות שלנו והמעידות שלנו.
מהרגע שמוזכר שם הארגון – שוברים שתיקה – מיד הדיון הופך להיות דיון של שמאל-ימין, דיון של לגיטימציה ודה-לגיטימציה, והרעיון עצמו מתמסמס אל תוך גובה הלהבות העולה בחסות השר הממונה. , אי אפשר עוד להזמין אותם ולצפות שהדבר יישאר בין כותלי בית הספר, עניינן חינוכי גרידא. יש להזמנה כזו פוטנציאל להפוך לארוע משברי, קטן יותר או פחות, לפי הרשות בה נמצא המוסד, משרד החינוך על כל אגפיו, ועד ההורים ועוד. כשיש רעש רקע כל כך חזק, העניין כבר אינו מה אומר האדם לתלמידים, אלא מה הדימוי של המעשה. הרי בתוך בית הספר לא אחת יש מורים שעמדותיהם אינן שונות מדעות האירגון, אולי הם אפילו חברים בו, ומגיעים בוקר בוקר אל בית הספר, נכנסים ומלמדים… זכור מאוד מקרה המורה מקרית טבעון, זכורה הדה לגיטימציה לדמויות אחרות במערכת החינוך, שמפאת כבודם של האנשים בהם מדובר אבחר לא לדבר עליהם בשמם.
קברניטי המערכת יודעים להתערב התערבות פוליטית בדרך גסה ובוטה על חשבון משלם המיסים. גופים ראויים בעיניהם מקבלים סיבסוד על מנת להיכנס בחינם אל בתי הספר, וללמד תכנים, בעיקר כאלה המזוהים עם הזהות האורתודוכסית או הציונות שאינה רואה עם אחר לצידנו. מנההלי בתי הספר, בעיקר אלה דלי התקציב, בוחרים בתוכניות אלה לא משום שהן טובות בעיניהם, אלא בגלל מחירן… בעיני זה פסול בדיוק כמו פסילת ארגון זה או אחר. המדד היחידי להרשאה להיכנס למוסדות חינוך צריך להיות עמידה בקריטריונים של החוק. …שכחתי, אפשר תמיד לחוקק חוק שיתאים לצרכים…
זה מסוכן לא רק משום שאנחנו מונעים מהתלמידים חשיבה ערכית משמעותית, בניית זהותם ועמדותיהם באותו שלב בחיים בו מותר להם לבדוק, לטעות וגם לתעות. זה מסוכן משום שאנחנו בולמים את אנשי החינוך שלנו. מנהלים ומורים שנאלצים לשקול שיקולים של דעת קהל, רעש תקשורתי, ולעיתים אפילו פיטורים בעקבות בחירותיהם אולי נוחים יותר למערכת ומתאימים יותר להישרדות בתוכה, אך כדמויות חינוכיות אין ספק שיכולתם נפגעת. בל נשלה את עצמנו, אין חינוך ללא פוליטיקה, העשייה החינוכית היא פוליטית מעיקרה. ככזו היא צריכה לאפשר פתיחות, חשיפה לעמדות שונות, כדי שכל תלמיד ותלמידה יעצבו בעצמם את זהותם ויבחרו את בחירותיהם.