אני לא נשרפת, טוב זו לא לגמרי האמת לאמיתה, היו פעמיים או שלוש בחיי שאחרי חשיפה מטורפת לשמש מצאתי את עצמי מרוחה בלבן (חוויה לעיניים דרך אגב- מי המציא את עניין הזה?) אבל באופן עקרוני לרוב אני משתזפת- אחד היתרונות בהיותי בת לשני הורים ילדי אירן.
בכל פעם שמירי רגב מוציאה את השד העדתי מהבקבוק אני שואלת את עצמי אם סבלתי בחיי מהנושא הזה… ואני לא יכולה להגיד בוודאות שכן, לא זוכרת שהופלתי לרעה כי אני שייכת לעדות המזרח. אם כבר גבות מתרוממות אליי בפליאה כשאני מתגלה בפניי "אחיי הספרדים" כשמאלנית, חילונית אוכלת שרצים שלא אוהבת מוזיקה מזרחית. בתוספת לגבה המורמת אני מקבלת גם: "השתאכנזת" כאילו עברתי תהליך גיור בדרכי לתואר הנכסף "אשכנזייה"
עכשיו שלא תבינו לא נכון, גדלתי בבית שבו הוריי ומשפחתי המורחבת דיברו פרסית, מודה שהתכחשתי לשפה (והיום אני מתחרטת) אבל המוזיקה הפרסית ליוותה כל מסיבה או אירוע חגיגי, ומאוד נהניתי אז וגם היום לרקוד לצליליה. פעם אפילו התעקשתי להשמיע במסיבת יום ההולדת הכיתתית שלי כמה שירים שההורים שלי אהבו לשמוע (מסביר אולי את עניין החרם מאחד הפוסטים הקודמים). באותו הבית לא אכלנו בשר לבן או פירות ים ובכל שישי התאספנו סביב השולחן לקידוש וארוחת שישי. גדלתי בבית שבו אבא מצביע "מערך" אבל אמא נותנת קונטרה עם דעות ימניות מוצקות. אז איך יצאתי ככה או "התקלקלתי" בעיניהם של חבריי המזרחים? אני חושבת שהשאלה צריכה להיות למה הדברים האלה עומדים בסתירה בכלל עם המוצא שלי? האם כל האשכנזים סולדים ממוזיקה מזרחית, מצביעים "מרץ" ואוכלים חזיר בכיפור? ואם לא, הם מנודים מאשכנזיותם ומתויגים כספרדים?
ואני לגמרי בעד גאוות היחידה שאופפת כל עדה, כך לדוגמא:
* כולנו (הקהילה הפרסית אם יורשה לי בתור נציגה לא רשמית) התרגשנו בתקופה שבה נבחר נשיא ממוצא פרסי ואח"כ כולנו התביישנו בו כאילו כולנו האחראים הבלעדיים לחינוך ולערכים שעליהם הוא גדל.
*אני מרוצה מעצמי בכל פעם ש"ברכבת לילה לקהיר" של משינה יובל שר: "גילה גילה קוז'ה בודי" ואני מבינה שהתרגום הוא: לאן את הולכת
*נעלבת שאומרים שפרסים קמצנים במיוחד אחרי שגדלתי לאבא הכי פזרן בעולם
*אני עפה על עצמי לגמרי כשאני מכינה אורז פרסי עם "תאדיג" (כך נקרא תפוח האדמה השרוף בתחתית הסיר) ובכלל ממריאה גבוה לשמיים אם חושבים שזה הוכן ע"י ידי הזהב של אמא שלי
*שמחה לראות שבכל פסח הפייס מתמלא בסרטונים של משפחות אחרות שמרביצות אחד לשני עם בצל ירוק ב"דיינו" ואני מרגישה כאילו אני שייכת למשפחה ענקית
אני מסתכלת על הילדים שלי. כרגע אין להם דעות פוליטיות כלל וכלל, הם אוכלים מה שיש וכן אם יש לי שרימפס בצלחת הגדול שלי ירצה גם, הם עוד לא החליטו אם הם מאמינים באלוהים וכרגע עולם המוזיקה שלהם מורכב בעיקר מסטטיק ובן-אל ואיכשהו מקצת Coldplay. כשהם יגדלו ויבחרו בת זוג אני מאמינה שלא יעניין אותם אם היא נולדה בארץ או לא ואם ההורים שלה או הדור שלפניהם מוצאו ברוסיה, עירק, תימן (רק לא תימן- סתאאאם צוחקת), מרוקו, אתיופיה או דור שביעי צברי שסלל את כבישי ארצנו.
אני לא מיתממת ויודעת שבהיסטוריה של המדינה שלנו היו המון עוולות כלפי אוכלוסיות שלמות. אני יודעת שבמודע נוצרו פה פערים וחוסר צדק (בעיקר ע"י ממשלות השמאל ששלטו ברוב השנים בתחילת ימייה של המדינה) אבל אני חושבת שבנקודת הזמן הנוכחית שבה ילדיי שנולדו בארץ לזוג הורים צברים ושע"פ המוצא של הדור הקודם הם חצי פרסים, רבע מרוקאים ורבע אשכנזים אין מקום יותר לתיוגים של מזרחים ואשכנזים ואת השד העדתי אפשר לגמרי לדחוף חזרה לבקבוק.