זהו, רשמית אני כבר לא צעירה.
ואני מצטערת שקפצתי ככה מיד לשורה האחרונה, פשוט כרגע זה הכי יושב לי על הלב..
כשהייתי נערה אהבתי מדי פעם לעשות סוג של עיצוב מחדש לחדר השינה שלי, את המיטה אזיז לפה, את הארון לשם, נצבע פה את הקיר ואיזה יופי החדר כמו חדש..
תמיד אהבתי עיצוב, וכשהתחלתי לחשוב מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה חלמתי להיות מעצבת פנים, כך קרה שכשסיימתי צבא התקבלתי ללימודי עיצוב פנים במכללת אסכולה (עליה השלום). אז התחלתי ללמוד, ומהר מאוד הבנתי שהחלום קצת רחוק מהמציאות, דבר ראשון- מה אכפת לי עכשיו הזווית של המרזב על הגג? אני רוצה להתעסק באיך צבע אורן משתלב נפלא עם טורקיז… דבר שני- היתה לי מרצה שדאגה כל שיעור לספר שאם היא לא רודפת אחרי עבודה היא תשאר ללא עבודה… אז נכון שאני לא מתנגדת לעבודה קשה ובהחלט אוהבת להיות עסוקה בעבודה ולתת ליום לעוף מהר אבל לרדוף אחריה זה כבר משהו אחר לגמרי. אז אחרי שנה עברתי ללימודי עיצוב גרפי ונהנתי גם מזה מאוד, אני לא יודעת אם הייתי טובה בזה או לא משהו ובכל מקרה לא עשיתי עם זה כלום אפילו לא שלחתי קורות חיים.. שילוב של רצון לשפר את תיק העבודות ונסיבות החיים. אז אם לא מעצבת כמקצוע (למרות שיש לי את התעודה) למה לא מעצבת בחיים האישיים? כך יוצא שאני פה ושם עוד משתעשעת בעיצוב – בעיקר של חללים שונים בבית, פעם זה חדר השינה ופעם הסלון ואפילו בחורף שעבר קפצתי ממקום למקום עם חברה נפלאה שלי לבחור רהיטים וכו' לקראת כניסתה לביתה החדש.
השבוע "נכפה" עליי שוב העיסוק בעיצוב מחדש – קנינו ארונות לחדרי הילדים (עד עכשיו הבגדים שלהם היו דחוסים בארון קטן ומצ'וקמק) והייתי צריכה למדוד ולחשב איך לארגן את כל הרהיטים יחד בכל חדר וגם שיהיה בסוף יפה. בנוסף הייתי עסוקה בלארגן לעצמי משרד בייתי – דבר שהוביל לביקור קצרצר באיקאה (אחד הבילויים האהובים עליי) מינוס הנקניקיה בסוף כי כבר שנה שאני לא נוגעת בחרא הזה. כבר ארבעה ימים שאני גוררת רהיטים מפה לשם ומשם לפה רק כדי לגלות שבסוף היום אני יותר גמורה ממתה ואין חלק בגוף שלי שלא משוכנע לחלוטין שדרסה אותו זה עתה משאית. לענייננו כולם מרוצים מהתוצאה הסופית חוץ מהגב שלי שהבין שבגיל 40 טוב שבחרתי במקצוע אחר…