על סבלנות וסובלנות (ומה עושים כשאין?)

שמתם לב פעם שככל שהספרים מתבגרים, כך הם עוברים יותר להרפתקאות ומלחמות ועוסקים פחות בהקניית ערכים? זה לא אומר כמובן שאין ספרים לבני נוער שהסבטקסט שלהם מלא בערכים חיוביים וחשובים, אבל באופן כללי…
ייתכן שאני שמה לב לזה במיוחד בגלל שבכל לילה לפני השינה עומר ואני קוראים גם וגם- הוא קורא ספר נוער ואז אני מקריאה לו ספר ילדים. השבוע למשל קראנו 2 ספרי ילדים חדשים שגולת הכותרת שלהם היא סבלנות וסובלנות:
"אבקת הסבלנות של לוליפופ", מאת שרון חן, הוצאת 'קוראים'

לוליפופ הוא דמות דמיונית וסקרנית שאוהבת לשאול המון שאלות. אחד הדברים שמעסיקים את לוליפופ הוא כל עניין הסבלנות. הוא ממש לא מבין למה צריך להמתין בסבלנות? מתי זה עוד מעט? כמה זמן זה סבלנות? ומי המציא אותה בכלל? באופן כללי הוא די לא אוהב לחכות ורוצה הכל כאן ועכשיו (גם אני קצת כזו…).
בצורה נעימה ובחרוזים מתוקים, הספר מציף את הבעיה שרוב הילדים לא ממש מדברים עליה ופותר אותה בדרך מתוקה שמדברת להם להגיון.
אהבתי.
"אני רוצה לדבר איתך!", מאת יהודה אטלס, הוצאת 'כתר'

וואו. רגע לפני שאני מספרת לכם על התוכן אני חייבת להלל את האיורים המושלמים של גיא מורד. פשוט מרהיב!!

ועכשיו לתוכן. הספר נוגע בנקודה הכי כואבת של כל הורה- בריונות בבית הספר. כהורה אני יודעת שזה אחד הדברים שהכי מפחידים אותי- גם בגלל שלרוב אין לך דרך לדעת וגם בגלל שזו אחת ההתמודדויות הקשות לכל ילד.
שגיא הוא ילד בריון שמציק לגיבור הספר (שמשום מה בחר יהודה אטלס לא לכתוב את שמו). הילד סובל מהצקות חוזרות ונשנות ומחליט בסוף לספר על כך להוריו. הם מציעים לו לדבר עם שגיא, מה שכמובן מכעיס אותו ולא הגיוני בעליל. אבל "למחרת, לא יודע למה, הגעתי מוקדם לבית ספר. אולי כי דיבורים של הורים בכל זאת 'עובדים' לפעמים, ואולי בדיוק להיפך, כדי להוכיח להם שצדקתי".
לא רק שהספר פוגע בול בבטן הרכה, הוא גם ממש מדבר מתוך ראם של ילדים בגיל הזה (ראיתי את זה על עומר)- הן מבחינת השפה והן מבחינת המחשבות שעוברות להם בראש. אני חושבת שאין דרך טובה יותר לפתור בעיה מאשר לעבור דרכה. זה מאוד יפה ונכון וחשוב להסביר איך לפתור בעיות, אבל אם אתה לא גורם לילד לגלות אמפתיה ולהרגיש כעס, עלבון ופחד (בדיוק כמו שקרה לעומר עם גיבור הספר), הסיכוי שתצליח בסוף להחדיר את המסר נמוך יותר.
בקיצור- למרות שזה לא ממש ספר 'יהודה אטלסי טיפוסי', הוא מקסים וסופר חשוב בעיניי. והאיורים- וואו!!!