אולי תבוא אלי?
לאן? אני שואל אותה.
לאירוע בוק סרפינג שאני מארחת ומנחה שבוע הבא. רגע רגע, אבל הייתי כבר השבוע, אפילו הנחיתי, אבל דווקא ימי ראשון מתאימים לי. טוב, תני לי לחזור אלייך, סבבה?
בוק סרפינג? לא יודעים מה זה? אתם רציניים?, לא יכול להיות שאתם לא ידעים מה זה. חפרתי לכם מספיק על זה, לא? הי, אפילו כבר כתבתי על זה פעם.
חוזר לסיפור … אז מה נראה לכם שלא הלכתי? ברור שכן. ואיזה מזל שהלכתי. אירוע בוק סרפינג על ריחות וטעמים. חשבתי וחשבתי איזה קטע להביא, אבל האמת היא שזה לא כל כך חשוב מה הבאתי כי זה לא מה שרציתי לספר לכם. מה שכן רציתי לספר לכם זה על משהו אחר שקרה שם. כביכול עוד אירוע סטנדרטי, מפגש בין זרים, אבל תקשיבו.
הגעתי לשפלה, ובעודי מסדר את הכיבוד במטבח (כיבוד! סתם שם תמרים בקערה), פתאום נכנס מישהו, פחות או יותר סביב ה-50 שלו, אני מעריך, ובידו ספר. טראח! לא, אני לא מאמין. רגע רגע רגע, אני מכיר את הספר הזה. ספר בצבע בז', כריכה קשה, ספירלה שחורה גדולה, יש לי בדיוק כזה בספריה הפרטית. אני ניגש אליו, בלי התראה מוקדמת, בלי להכיר, אנשים זרים, כן? תראה, תראה את הספר. והוא, מסכן, נפלתי עליו איך שנכנס, ועוד זה היה אירוע בוק סרפינג ראשון שלו.
בקיצור, מפה לשם, לא טעיתי, הבן אדם החזיק בספר שערכה בת דודה של אבי, (שהיא גם בת דודה של אמו של הבחור), ספר מתכונים משפחתי שיצא אך ורק לבני המשפחה, עד כמה שידוע לי.
ואז חטפתי פלאשבק!
ולפינתו של אבשלום קור ….איך אומרים פלאשבק בעברית? יודעים? גם אני לא. אבל שאלתי את האקדמיה, האקדמיה ללשון עברית. כלומר חיפשתי באתר שלהם, אתם יודעים, היום כבר לא צריך לדבר. באקדמיה אומרים: מַעְתָּק לֶעָבָר או הֶבְזֵק לֶעָבָר. נראה לי נשאר עם פלאשבק, סבבה?
אז חטפתי פלאשבק! חוזר בזיכרון איזה שנה וחצי אחורה, הפרידה מהגרושה, מהדירה שלנו, מאוד מאוד טריה, הכל בוער ונפיץ. רק נכנסתי אל הדירה החדשה שלי כמה ימים קודם לכן וחזרתי אל המקום שבו גרתי עד לא מכבר בכדי לקחת קצת ספרים. אתם יודעים … חצי שלי, חצי שלה, ואני נשארתי עם החוט מאריך (סתם סתם סתם, לא באמת, אבל חייב קצת גשש חיוור).
[youtube XlQwyA1FL7g nolink]
בקיצור, שנינו , הגרושה ואני, אוהבי המילה הכתובה, ספריה מלאה ספרים והאמת האמת שרק ספר אחד באמת היה חשוב לי. ניחשתם כבר נכון? ספר המתכונים של המשפחה. ולמה? כמו שציינתי, זהו ספר שהודפס לבני המשפחה בלבד, עם סיפורים על המשפחה, ואפילו שני קטעים של אבא שלי. אין לו תחליף.
ובחזרה מהפלאשבק לאירוע הבוק סרפינג … המסכן שנפלתי עליו, מסתבר, הוא בן דודי מדרגה שניה, סבתא שלי וסבתא שלו ואמא של עורכת ספר המתכונים, הן אחיות לבית משפחת קמחי משכונת אוהל משה בירושלים, והספר, ספר מתכונים של יוצאי הבלקן, עם מאכלים שרק בעזרת הדמיון אני יכול לתאר אותם מוגשים על השולחן אי שם במחצית הראשונה של המאה העשרים. טוב … הולך לאכול צהריים רגע, כבר חוזר.
אז אחרי שנרגעו הרוחות, הבן-דוד דווקא ידע מי אני, זיהה אותי באופן מידי, ואני? לא ממש! פדיחה! הוא הזכיר לי שנפגשנו במפגש משפחתי שנערך לפני קצת יותר משנה. כן כן, זה אותו המפגש שתיארתי פה.
ובסוף בסוף, מעבר למה שאני הבאתי לקרוא, גם הקראתי באירוע הבוק סרפינג, קטע שאבי כתב בתוך אותו הספר. איזו התרגשות …
איזה כיף, נכון? מפתיע וכיף הבוק-סרפינג הזה, תבואו, שווה.
לסיום, אחרי ששקע האבק מעל הפוסט הזה, חייב לשתף. מתבקש. טעימה קטנה כבר קיבלתם כבר למעלה ועכשיו המנה העיקרית. פשוט גאוני, רבע שעה מזמנכם, קצת נוסטלגיה וכל מיני הגיגים על גירושים.
[youtube x5fA-CqWM2M nolink]