על התחלות, מעברים וסופים

תמיד היה לי קשה עם סופים.אצל הרבה אנשים דווקא ההתחלה היא זו שקשה להם ואני, שלא כמוהם, שועטת קדימה, מזנקת, ערה, חדה וכל זאת למן ההתחלה. לקראת הסוף אני נחלשת, מאבדת תקווה, עניין, תכלית וחוסר איזון אנרגטי נכון ומתחילה להאט קצב ולהתקשות לסיים.
מעבר דירה הוא אתגר במילים עדינות, יש יגידו שנהנים לעבור ויש יגידו שפחות, המשותף לכל היא העובדה שבסופו של תהליך המעבר אמורים לחוש הקלה, התחדשות, אופטימיות וסיפוק. להפטר מחפצים, למיין, להתרפק בנוסטלגיה על זכרונות העבר, לעצור רגע כדי לחלום ולהנות מהתהליך.
לפני עשור כשעברתי לראשונה לדירה משלי בתל אביב אהובת ליבי ולבדי, המעבר היה וואו:התרגשות גדולה, המון כוח מההתחלה ועד סוף המעבר ואולי זו הסיבה שנשארתי באותה הדירה כמעט 6 שנים בלי לחשוב על תזוזה לשום מקום. ואז, כשהחלטתי שהגיע הזמן לשנות ולנוע, כי חבר פינה דירה ממש שווה וזה היה הסימן שלי שהגיע הזמן,לא הפסקתי לעבור. מהעיר למושב, חזרה לעיר ושוב לעיר בשרון לבית פרטי בסוג של מושב וכעת שוב לדירה.
מאז, שנה וחצי זה פרק הזמן הכי ארוך בו יצא לי לגור באותו מקום ובחמש שנים עברתי חמש דירות, אתמול לחמישית! וזה לא הופך להיות קל וזורם יותר מממעבר למעבר אלא בדיוק ההפך! זה נהיה הרבה יותר קשה, החל מתחילתה של המחשבה על איך שוב נארוז את כל חיינו, כשאני בכלל לא יודעת לארוז ואורזת גרוע ונדחוס לתוך מזוודות וקרטונים את כל עולמינו. איך שוב נתרגל לחלל חדש, לאנרגיה שלו, לסדר של הפריטים בבית, לסדר היום הכללי בבית, לשכנים, למכולת, לפקקים של הבוקר, להסדרי החנייה.העובדה שהיום אני עושה את זה עם בן זוגי היקר ולקראת תקופה מרגשת וחדשה בחיינו, אמנם מקלה על כל הפקת המעבר אבל אלוהים זה קשה! ומעייף! והגוף כבר חלש לא כמו לפני עשור!
והסופים של המעברים ממש לא נגמרים, יודעים מתי מתחילים באריזות ואף פעם לא יודעים מתי הכל מונח במקומו והסתיימה מלאכת הסידור, ההשלמות, ההשלמה. תחושה חזקה שזה לא נגמר אף פעם. לסדר ולארגן הכל שוב לפרק זמן כל כך קצר? ליסוע שוב לאיקאה, לרכוש שלל פריטים מתאימים לדירה הנוכחית שישמשו אותנו לזמן כל כך קצר?איך יהיה הפעם וכמה זמן נשאר? אין לי תשובות לזה, רק סיכום חתום עם המוביל הקבוע, שנתראה שוב עוד ארבע שנים לפחות.
לחצנו יד וסגרנו את העסקה.
*סוף לבינתיים*