עליות וירידות

עליות וירידות.
עליות וירידות.
הייתי למטה.
מדוכדכת.
חשבתי שלא אצליח להזיז את עצמי.
יש לי אימון מוקדם מחר.
לרוב מנסה לתת לגוף קצת להתאושש בין לבין.
חשבתי לוותר היום.
אבל ידעתי שכלום לא ישפר את הרגשתי כמו אנדורפינים.
ואז ברגע של אנרגיות שהתלבשו על הקול החולה שלי (או הבריא – בענייני הספורט אני אומרת בריא. המטפלות אומרות חולה).. לבשתי בגדי ספורט.
נעלתי נעליים.
והודעתי שיוצאת.
שאחזור עוד כשעה.
לא ידעתי מה אעשה.
אם אלך.
אם ארוץ.
אם אשלב בין השניים.
ואולי אינטרוולים.
מצב הרוח היה למטה.
הגוף כואב.
ולא אכלתי מאז היוגורט בבוקר.
1-1. תיקו. בין הקול הבריא והחולה.
הלכתי דקה.. והתחלתי לרוץ.
הרגשתי טוב.
לא כאב לי יותר מדי.
ובסוף היתה אחלה ריצה..
6.3 ק"מ.
יכולתי להמשיך.
אבל מנסה כן להציב גבולות.
אימון ריצה נוסף תוך פחות מ-12 שעות.
במסגרת. לא לבד. אז לא יכולה להזיז.
הלכתי עוד ק"מ להורדת דופק ושחרור.. וחזרתי אחרי 7.3 ק"מ..
אחרת.
רגועה.
מרוצה.
ריצה מכניסה אותי למוד כמעט מדיטטיבי.
במיוחד אם רצה פחות או יותר בקצב אחיד ולא אינטרוולים.
מאזינה למוזיקה אבל לא באמת מקשיבה.
חושבת אבל לא באמת.
חזרתי לא רעבה.
התלבטתי אם ומה לאכול.
החצי הכין בורגול עם בשר טחון ובטטה.
התחשק לי.
אבל אין לי מושג כמה קלוריות יש בזה.
דו שיח בראש שלי.
הקול הבריא:
למי איכפת כמה קלוריות?
הרגע שרפת 580 בריצה ואז הליכה.
אכלת רק יוגורט ומנת פייבר 1 היום.
מה נסגר איתך?
תאכלי!
זה טעים.
זה בריא.
זה מזין.
זה מנחם.
לא תשמיני מאוכל.
את משמינה ממתוקים בהגזמה.

הקול החולה:
לא.
אנחנו בתקופת צמצום.
הכל מדוד וספור.
את רוצה להוריד את הבולמוסים או לא?
ולא שרפת מספיק.
פעם היית שורפת אלף ביום.. רק מפעילות.
אל תתלהבי.

אז פינג פונג של קולות.
וגם הקופסא של האוכל..
עשתה פינג פונג משלה.
יצאה מהמקרר וחזרה לשם כמה פעמים.
התלבטתי אם לפתוח אותה.
ואז לקחתי לעצמי כפית.
אמרתי שאטעם.
והיה טעים.
אבל לרגע חשבתי שלא מספיק בשביל מנה שקשה לי לאמוד.
אבל ברגע של היסח דעת..
הקול הבריא נתן נוק אאוט לקול החולה.
מספיק!
אני מבריאה.
אני יוצאת מזה.
ואני אוכלת.
ארוחה שנייה ואחרונה להיום.
שמתי לעצמי כמות שנראתה לי סבירה.
בלי לשקול ובלי למדוד.
הכנתי סלט קטן ליד.
וישבתי לאכול.