עורי שפת עבר – לאה צבעוני

"ואין לך סם חיים ללשון, לכל לשון, יותר מן השירה הנכתבת בה"- כך כתב
בהקדמה לספר, נשיא האקדמיה ללשון העברית, משה בר-אשר.
בספר שירים, פזמונים, פואמות וגם שירי ילדים מכאלפיים שנות שירה עברית. מרגש ומכבד מאוד לקבל את הספר הזה. אני זכיתי.

עוּרִי שְפַת עֵבֶר – אלפיים שנות שירה על השפה העברית

מאת – לאה צבעוני

הוצאת: צבעונים

484 עמודים

זהו ספר שכל חובב השפה העברית ושירה כדאי שיחזיק בביתו.

חגיגה לאוהבי השפה העברית

חגיגה לאוהבי השירה.

מה היה אומר על כך אליעזר בן יהודה?

שהוא, כך כתב עליו אורי סלע:

בֶּן יְהוּדָה מְשֻגָע

מְשֻגָע

לַשָפָה הָעִבְרִית.

בספר שירים , פואמות, פזמונים וגם שירי ילדים הנוגעים כולם בשפה הנפלאה שלנו –העברית.

לא ידעתי שכל כך הרבה נכתב בזכות השפה, בעדה ועליה.

שירי קודש, שירי חול, שירי מחאה ואהבה.

לאה צבעני ידעה, אספה והיא מגישה לנו ספר לתפארת.

ד""ר לאה צבעוני היא בוגרת החוגים אנגלית וצרפתית, בעלת תעודה בעריכה לשונית, תואר שני ותואר שלישי בלשון עברית מן האוניברסיטה העברית בירושלים. עבדה במועצה להשכלה גבוהה בשנים 1979-1988 ובשנים 1988-2004 שימשה המזכיר האקדמי של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. משנת 2004 היא הבעלים והמוציאה לאור של צבעונים הוצאה לאור. ערכה את ""איגרת"" כתב העת של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. ערכה ותרגמה ספרים רבים.

וכך היא כותבת בהקדמה לספר, למפעל המרשים הזה:

"התחלתי בהכנת הספר הזה מתוך התחושה והרעיון שמפעלי הלשוני – רובו בתחום העריכה – לא יהיה שלם בלי פניה לצד הספרותי וההיסטורי של הלשון"

מתוך אלפיים שנים שחלפו עד היום נכתבו ונאספו שירים בסגנונות שונים ובעברית מגוונת. משחקי לשון ורגשות.

מ-ייני (המאה ה-5 או ה-6), סעדיה גאון (יולי 882 – 21 במאי 942( דרך יהודה הלוי ( 1075–1141 בקירוב(, דרך י.ל. גורדון, (1830-1892), לוין קיפניס (1890-1990), נתן אלתרמן (1910-1970), זלדה, רחל ולמשוררים בני זמננו.

547 משוררים ומתרגמים

870 שירים.

בספר גם מספר שירים באידיש, בצרפתית, באנגלית, בגרמנית, בסלובקית, בפורטוגלית, בספרדית וברוסית – כולם מתורגמים לעברית.

חוויה מיוחדת לכל חובבי המילים והביטוי השירי.

משה בר-אשר, נשיא האקדמיה ללשון העברית, מברך על המפעל המיוחד הזה וכותב בהקדמה לאסופה:

"מעז אני לומר שכל מי שיקרא בה ימצא דברים שמעולם לא ראתה עינו. שירים שכתבו בכירי הכותבים ושירים שיצאו מידי אנשים שלא נודעו. ואם נודעו, נשכחו מזמן. וכולם העתירו שבחים על הלשון שלא מתה מעולם, ואין לך סם חיים ללשון, לכל לשון, יותר מן השירה הנכתבת בה".

אין ספק שמשוררים כמי שהמילים עבורם הם חיים וכלים למצרף משתנה מביעים במילים את החוויה השפתית שלנו.

והם לעיתים עושים בה כרצונם: