שלום לכולן ולכולם. שמי פיבי כהן, ואני אותה העובדת שאתם רואים בתמונה המצורפת כאן למטה. כן כן, זאת שמאיישת את פס הייצור, עם חולצת העבודה ומשקפי המגן.
אני בת 58, נשואה, אם לארבעה ילדים, סבתא לתשעה ועובדת במפעל "חניתה" בשלומי כבר 38 שנים. אל המפעל – הממוקם באזור התעשייה של שלומי ומתמחה בייצור כלי חיתוך, לוחיות, חריטה, עיבוד שבבי, עיבוד מתכת וכו' – הגעתי מיד לאחר שהשתחררתי מהשירות הצבאי, בגיל 20.
את דרכי במפעל התחלתי במחלקת "שחרורים", האחראית על פעולות ההשחזה, וכל העבודה בה מתבצעת בצורה ידנית תוך מיומנות גבוהה והרבה תשומת לב לדיוק וחשיבות מירבית וזהירות בכל הקשור לבטיחות העובד.
במהלך השנים הראשונות רכשתי את המיומנות המקצועית שלי שבאה לידי ביטוי בכך שידעתי להשחיז את כל סוגי הכלים שיוצרו במפעל באותה תקופה. בשנת 1990 מוניתי לראש צוות וסייעתי בכל תחנת עבודה במפעל שנדרשה לסיוע שלי.
כיום, אני עובדת במחלקת סימון ואריזה ומכירה את המלאכה בכל תחנות העבודה השונות (סימון, מדבקות חלוקה ואריזה).
אבל מה שחשוב לי לספר לכן ולכם, ולשם כך נתכנסו כאן היום, זה שלפני 17 שנים הפכתי לחברת ועד העובדים במפעל. כחלק ממשימותיי בוועד אני ממלאת מספר תפקידים חשובים לרווחת העובדים והכל על חשבון זמני הפרטי ועם המון אהבה.
הגעתי להיות חברה בוועד מתוך אמונה ורצון לתרום לקהילה שסביבי, לתת מעצמי ולהיות מסוגלת לשפר כמה שניתן את תחושת העובדים, של כל אחד ואחד מהם בעצמו ואת של כולנו כקבוצה.
החברוּת בוועד החלה כשהגשתי את מועמדותי, ומאז אני נבחרת לשמחתי כל שנתיים מחדש. מדובר בתפקיד חשוב ביותר, שכולל המון הקשבה ודאגה, מהטיפול בעובד הבודד ועד לכולנו כחבורה מגובשת.
ההישגים של חברי לוועד ושלי כוללים את שיפור תנאי העבודה וההעסקה של עובדי המפעל, דאגה לביטוחים לעובדים, שיפור הסכמי שכר וכמובן מתנות לחגים וימי גיבוש מפעליים. הסכם השכר המעודכן שהשגנו, למשל, העלה את שכר העובדים ב-11% בשלוש פעימות. בימים אלו אנו עובדים במרץ על הסכם שכר חדש ומעודכן.
בנוסף על תפקידי בוועד ומשרתי במפעל, הנני משמשת כחברת מזכירות ועדת כספים בסניף נעמ"ת במרחב גליל מערבי ושותפה ליוזמוֹת, החלטות ופעילויות בסניף בהובלתה של עופרה כהן אלקיים, שהביאה רוח חדשה לנעמ"ת ולאזור כולו.
עכשיו כשילדיי כבר גדלו, הרבה יותר קל לי להרחיב את הפעילות שלי במסגרת הוועד. בהתחלת הדרך, כשהילדים היו יותר בבית ואני נאלצתי להיעדר במשך שעות ארוכות, כל זה לא היה מובן מאליו, אבל בגלל שזה כל כך חשוב לי ובוער בתוכי, וזה תורם כל כך הרבה לתחושות של העובדים, וגם שלי, היה לי חשוב לעשות את זה למרות הקשיים.
כעת אני מקדישה את כל כולי למען העובדים, ואני מלאת ציפייה ומבט אל העתיד להמשך עבודתי במפעל. אני מודה מקרב לב לעובדים אשר נותנים בי אמון, לאנשי ההסתדרות והנהלת המפעל על שיתוף הפעולה ועל התמיכה. יחד נמשיך להיות חזקים, נוביל לשינוי ולחברה ישראלית טובה יותר.
שלכן ושלכם,
פיבי כהן, חברת ועד במפעל "חניתה"