נח, הינו ילד שכולם מכירים. הוא ילד שקצת שוכח להביא דברים לכיתה, שהילדים האחרים לועגים לו, שהמורות כועסות עליו. הוא ילד טוב, אך המסגרת החינוכית הקונבנציונאלית לא מתאימה לו בהכרח. בכל זאת לא כולם זהים….
נח מתחבר למיכאלה, ציירת מהשכונה. היא נותנת לו צבעים כדי שיוכל להתחיל לצייר. אבל צבעים אלו נפלו לו מהיד וכל הסלון התלכלכך.
נח רץ בחזרה למיכאלה, שתעזור לו לנקות הכל לפני שאמו תחזור ותכעס עליו.
מיכאלה מביאה איתה את מחק הקסמים שלה וכך מנקה את כל הכתמים.
נח מיידית מגלה במחק פוטנציאל עצום, ומבקש ממנה את המחק.
מיכאלה נהנת לו ונותנת לו אותו.
אך הבעיה מתחילה כשנח מתחיל למחוק לא רק קשקושים מהמחברת ומהשולחן, אלא את עצמו.
בכל יום ביקשתי מהמחק למחוק לי משהו אחר.
והמחק שלי מחק
ומחק
ומחק
את הרצונות
ואת הרגשות
ואפילו את המחשבות.
המחק שלי עשה אותי
ילד מחוק…
כשמיכאלה מגלה מה נח עושה עם המחק היא מבקשת אותו ממנו בחזרה. אך,נח נבהל : " אני לא יכול לחיות בלי המחק, הוא מוחק לי את הפחד. ואל תגידי לי שאני חכם, כי אני לא אאמין לך. זה לא משנה שאבא ואמא אומרים לי שאני חכם. אני מזמן כבר לא מאמין להם, כי איך אני יכול להיות גם חכם וגם כזה דפוק?"
מיכאלה לא מוותרת: "המחק לא יחזור אליך ולא יגיע יותר לאף אחד. אין יותר מחק. ועכשיו תלמד את סוד הציירים. תצייר על הבד שוב ושוב, עוד שכבה ועוד שכבה ועוד שכבה עד שתמצא את הציור שאתה רוצה".
וכך נח מוצא דרך מפלט וקבלה עצמית דרך הציור, דרך שמבטאת עת עצמו, עם טעויותיו ועם כשלונותיו. הוא לומד שזה בסדר שהוא לא מושלם. הוא לא צריך ל"מחוק" את עצמו בשביל שיקבלו אותו.
כפי שמיכאלה אמרה לנוח:"נראה לי שגילית את סוד הציירים. ציירם לא מוחקים שום דבר. יש אפילו ציירים שנעשו גדולים בגלל הטעויות שלהם. דוקא בזכותן הם גילו סגנונות חדשים. ככל שמציירים עוד ועוד על אותו הציור, הוא נעשה יותר מעניין."
נקודה חשובה למחשבה- הספר מדגיש בפנינו את הטעות והעוול שאנו עושים לעיתים לילדים שהם קצת שונים, שאנו מנסים לשנות ולהכניס למסגרות שלנו. ככל שאנו מנסים לשנות יותר, כך הם "נמחקים" יותר….
XOXO
אחת שיודעת 😉
