אם לנער בן 13 הגישה תלונה כנגד מנהל חטיבת בר לב בכפר סבא, אסף נפתלי, בטענה שהמנהל התעמר בבנה ולאחר שהתלוננה נגדו למנהל אגף החינוך בכפר סבא דב רקוביץ ומפקחת משרד החינוך החל המנהל להשעות את בנה בכל פעם בתואנות שונות.
האם, מתארת בפנייתה הדחופה לגורמים האחראים את "הבריונות שהפעיל מנהל בית הספר כלפי בני", כך כהגדרתה.
תחילת הפרשה בכך כאשר המנהל החל לזמן את הנער לחדרו לקבלת פרטים על תלמידים אחרים "התברר לי שללא ידיעת אף אחד, לא מורה, לא יועצת, לא מחנכת והכי חשוב ללא ידיעתי, עבר בני חקירות בחדר המנהל. בני עבר התקף חרדה ולכן החלטתי כי לא אוכל לאפשר לו לחזור לבית הספר וכי יש להעבירו באופן מיידי לבית ספר אחר".
האם טוענת כי לאחר שיחתה עם המפקחת אמרה לה האחרונה כי תיקבע לה לאם פגישה עם המנהל "אותו מנהל בו איבדתי אמון".
האם טוענת כי ידעה על התחקור רק בדיעבד "נראה שמנהל בית הספר ראה בבני הזדמנות נהדרת לרגל אחרי חבריו. בני היווה לו קרקע פורייה, שכן מדובר בילד טוב ונורמטיבי שמגיע מבית שחינך אותו שהמערכת תמיד צודקת, וכי יש לשתף עימה פעולה.
זאת ניצל המנהל, לתפארת מדינת ישראל ומערכת החינוך, ללא ידיעת אף אחד, הוא זימן את בני לחדרו וחקר אותו בדבר מעללי חבריו במסגרת בית הספר ומחוצה לו.
לא הבנתי מי מעשן? מה מעשן? כמה? איפה? ומתי? וכל זאת ללא ידיעת מי מאנשי הצוות הפדגוגי וללא ידיעתי, אמו והאפוטרופסית שלו.
בני מסר לו כל מה שידע.
לעיתים כאשר ביקש שלא לענות על שאלה כזו או אחרת, הסביר לו המנהל כי לחוסר שיתוף פעולה יהיו השלכות. תלמיד בן 13 וחצי, לא פושע".
בפנייתה לגורמי מערכת החינוך השונים מתארת האם בכאב רב את מצבו של הבן שהחל להידרדר שוב "ולי לא היה מושג מדוע".
באחת הפעמים קיבלה האם שיחה דחופה מבנה שבכה, בזמן שהותו בבית הספר ואמר כי אינו מסוגל לעמוד בכך יותר, "הבן התקשר אלי דחוף וביקש שלא אתן רשותי לחקירות האלו, מיותר לציין כי זו הייתה הפעם הראשונה שבה שמעתי על כך".
האם דרשה מיידית פגישה עם המנהל והצוות הפדגוגי, בה הבהירה את מורת רוחה מדברים אלה ואת סירובה המוחלט להמשך החקירות.
לאחר כשבוע, שוחח הנער עם נציגת בית הספר המגשרת בין עולם התלמיד לבית הספר והשיחה נמשכה גם אחרי סיום ההפסקה. כאשר ראה אותם המנהל, העיף את התלמיד מבית הספר.
שבועיים לאחר מכן, הישעה המנהל את הבן כיוון שלבש את מכנסיו נמוך ("ההשעיה היא בהחלט צעד חריג ביותר").
כעבור עוד שבועיים התלמיד יצא עם חבר מחוץ לשער בית הספר בזמן הפסקה, כדי לומר שלום לחבר שהיה בחוץ והם חזרו מיד לחצר בית הספר.
המנהל, שהבחין בכך, הישעה מיד את התלמיד ובנוסף לכך מנע ממנו יציאה לטיול בית ספרי.
"חשוב לזכור, מדובר בילד בן 13 וחצי אשר החלטנו כולנו כי יש לעזור לו. ומה הייתה תגובתו של בני לכוח שהופעל עליו מצד המנהל? בתום כל השעיה חזר הילד לבית הספר, ניגש אל המנהל וביקש לשוחח איתו.
לתומו הילד רצה להסביר לו כי הוא באמת משתדל וכי הוא לא מבין מדוע הוא מושעה כל כך הרבה פעמים.
אבל אצל המנהל מילים לחוד ומעשים לחוד.
הוא הודיע לילד כי אין להם על מה לדבר וסירב לשוחח איתו (לא באותו הרגע ולא בשום רגע אחר).
אני לא מכירה הרבה תלמידים בני גילו אשר מבקשים מיוזמתם לשוחח עם המנהל ולנסות ולשפר יחסיהם".
"לקח לי זמן אבל הבנתי שחובתי כאמו להגן עליו"
האם ממשיכה ומתארת את הידרדרות בנה עד כדי כך שהחליטה להוציאו באמצע שנת הלימודים מבית הספר למרות שיפור ניכר ביחסו ללימודים ובהתנהגותו "לקח לי זמן, אך הבנתי שאני כאמו, חובתי לשמור ולהגן עליו, ובמצב זה אסור לי לשלוח אותו כל בוקר למקום בו מתעמרים ומשפילים אותו.
שלחתי מכתב, הסברתי בקצרה את המקרה.
הייתי בטוחה כי תיערך פגישה בהולה שבה אוכל לספר ביתר פירוט את הסיבות לכך שהילד לא חזר לבית הספר, אבל כל מה שעשו למענו הוא לשלוח דוא"ל למנהל, ולהמתין שהוא יקבע איתי פגישה.
הוצאתי את הבן ממערכת החינוך כי אני, אמו, החלטתי להגן עליו.
המערכת השאירה במסגרת מנהל שמתנהל בבריונות כלפי תלמידיו.
אינני רוצה לחכות לדבר הנורא הבא שיקרה. ביקשתי להעבירו לחטיבת אלון כדי שלפחות שנתו השלישית בחטיבת הביניים תהיה במקום ששמעתי עליו רק טובות.
ובכך לסייע לבני לחזור אל שגרת חיים נורמאלית. כל ערב הילד מבקש לדעת מה קורה איתו ואני מבטיחה לו שהכול יהיה בסדר. מה עלי לומר לו כעת, שהוא לא באמת מעניין אף אחר פרט למשפחתו?? שכן אם היה אכפת לגורמים האחראים אליהם פניתי בנוגע לבני, מנפשו הרכה, מהלחץ שבו הוא נמצא, היו פועלים אחרת.
מדובר בילד שכל חבריו הולכים כל בוקר לבית ספר והוא נשאר בבית, שואל מה יהיה לגבי המבחן בהיסטוריה שהפסיד, ומתעדכן עם חברים בשיעורי הבית.
כמוכן אני מציינת כי בכוונתי לנהוג כמו כל הורה הנאבק על עתיד בנו.
גם אם להם לא אכפת, לי כן".
דובר משרד החינוך מסר בתגובה:"מבדיקת הנושא עולה, כי בית הספר פעל בהתאם להנחיות חוזר מנכ"ל, וכן פעל לשילובם המיטבי של התלמידים. יצוין, כי הפיקוח, הייעוץ הבכיר והרשות המקומית ליוו את הנהלת בית הספר בטיפול בנושא".