שלום לכולם
זהו הפוסט הראשון שלי.
סיפורים ממגרש המשחקים יהיה בלוג בו אשתף בהסתכלות שלי על אירועים בין הורים לילדים. באלה שאנחנו אפילו לא שמים לב שקורים. להתבונן בהתרחשות בין הורים לילדים, בין ילדים לבין עצמם, ואיך אנחנו מגיבים לזה כהורים. הסיפורים שאשתף יהיו אנונימיים גם כדי לשמור על פרטיות וגם בגלל שלרוב אני לא מכירה את האנשים בכלל. אני רק עדה לרגע קצר בחייהם כשאני מתבוננת סמויה. כולנו מתבוננים סמויים, כשאנחנו הולכים ברחוב או עומדים בתור או בכל מקום ציבורי אחר, אנחנו מתבוננים באנשים ובהתנהגות שלהם. הרגישות שלי היא יחסים של הורים וילדים, כשאני רואה הורים וילדים מיד הקשב שלי איתם.
חייבת לומר באופן ברור!!! אנתח את הדברים מנקודת המבט הסובייקטיבית שלי ללא הקשר אחר. אני לא מכירה את האנשים ולא יודעת דבר עליהם לכן אין בדברים שאכתוב עדות כלשהי לנסיבות ולהגיונות של אנשים אלה או כל ביקורת ישירה. הסיפורים הם רק ואך ורק פלטפורמה להגיד מה שאני חושבת ולא עדות כלשהי כלפי אנשים שאתאר את הסיפור שנפגשתי בו.
הבלוג לא יהיה רשימה של הוראות איך צריך להתנהג. הבלוג לא ייתן "עצות טובות" איך "לשפר את עצמך" אלא יספר סיפור דרך העיניים הסובייקטיביות שלי.
אשמח אם בלוג זה יהיה פלטפורמה לסיפורים מתוקים ופחות מתוקים של כולנו, שנוכל כולנו להתדיין בהם. לחשוב יחד אם אפשר היה אחרת או לחזק את הסיפורים המתוקים.
לפעמים אנחנו רוצים לספר למשהו רגע מתוק שקרה לנו או לשאול את עצמנו "מה קרה כאן" ואין לנו למי לפנות בלי שנדע מראש ש"נחטוף על הראש". זה המקום שאני רוצה ליצור. שנוכל לספר את הזוית ההסתכלות שלנו. ולשמוע זוויות הסתכלות אחרות בלי "הוראות הפעלה"
דרך צלחה לכולנו
מחכה לשמוע סיפורים
עפרה אביתר
