שלושה חודשים אחרי שחזרתי מהמזרח, מלאת מסקנות, אנרגיות, ומטרות, מצאתי את עצמי מדשדשת במקום. עדיין מנסה להטמיע את הרגלי האכילה "החדשים" מהטיול, עדיין מנסה לפצח את הסוד שבהימנעות מ"פיתויים", עדיין לא מתקדמת בכל המטרות שהצבתי לעצמי- בין אם זה ללמוד אנגלית, או לעצב את החדר והדירה החדשים בעצמי. מחכה לרגע המתאים, מחכה כשיהיה זמן, עושה חצי צעד של חיפוש, התעניינות, מנסה, אבל לא עושה התקדמות.
למה?
כי חזרתי הביתה, לארץ , למצב הרגיל והטבעי שלי. "ממלכת ה'בא לי'" אני קוראת לזה לפעמים, השהייה באיזור הנוחות. אני דוחה משימות, "מפרגנת" לעצמי ערב חופשי, שנת צהריים, או מגנום ענק של שוקולד באמצע היום. כל אלה הם כמובן לא חטא והם אף רצויים, במידה, כולנו בני אנוש. הבעיה מתעוררת כשלאחר שלושה חודשים אני מסתכלת אחורה ולא מבינה לאן הלך הזמן שלי. אלו היו שלושה חודשים של סבבה, כיף, ונוחות, ואבל קשה לי לומר אושר. האמת? אני לא זוכרת איזשהו קושי אמיתי שהתמודדתי איתו במקום בלי לברוח. במקום לדחות לפעם אחרת, במקום לסלוח לעצמי – רק הפעם, רק היום.
מעגל הנוחות הוא מעגל שרבים מאיתנו נמצאים בו.בשיעור פיסיקה בתיכון למדתי ש"כל גוף בטבע שואף להגיע למנוחה, להתמדה, לסכום כל הכוחות עליו שווה לאפס". כך גם אנחנו, שואפים תמיד להגיע למצב הנוחות, הרגיעה, השקט, למנוחה ולנחלה. (אני מאמינה, אגב, שאנחנו רוכשים ומתחברים לשאיפה הזו ככל שעוברות השנים. ילדים קטנים מעזים לחלום, להזיע ולהתאמץ למען מטרה מסוימת, ונהנים גם מהדרך. ילדים קטנים לא ירתעו מלהזיע ולהתעייף בלונה פארק, הם גם לא יפסיקו לבנות את המגדל הכי גבוה בעולם, כי הם החליטו וזה יקרה. ילדים קטנים מאמינים בעצמם. עוד על ילדים קטנים- בפוסט בהמשך).
אנו שואבים את האושר שלנו מסיפוק. סיפוק זה דבר שאנו חווים רק לאחר קושי. אני אדגיש: רק לאחר קושי. אם תכננתי היום להתאמן, ואכן התאמנתי ברמה סבירה, אני כנראה אהיה מרוצה מעצמי. אבל מתי אני ממש אשמח ואחווה התרוממות רוח? אם תכננתי להתאמן- והיה לי ממש קשה, ובכל זאת- לא ויתרתי,וסיימתי. אם סיימתי את היום כמעט בלוותר על האימון כי אין זמן ואני עייפה, אבל בסופו של דבר לא ויתרתי, ועשיתי. בקיצור, אם חוויתי קושי- והתגברתי עליו- אני אחוש סיפוק. וכגודל הקושי- גודל הסיפוק.
עד כאן לא חידשתי הרבה, אני מניחה. העניין הוא, שהסיפוקים הקטנים האלה, מצטברים לנו ביום יום, ומעצבים את חיינו בגדול, בשגרה, וגם ביציאה מהשגרה. הויתור העצמי או ההתמודדות עם הקושי, מעצבים את חיי היום יום שלנו ובונים את התדמית שלנו בעיני עצמנו, וזה משפיע ישירות על מצב הרוח שלנו.
היום , לדוגמא, מצאתי סרטון ביוטיוב שמדגים הכנת מקרמה בצורת ינשוף, יום שבת, יש לי זמן ואני בוחרת לנצל אותו לדבר מועיל. אני מתחילה, ונתקלת בקשיים- הסרטון לא ברור, אח"כ אני עושה כמה טעויות, ואז כואב לי קצת הגב וקצת נמאס לי להתרכז, ואני מוותרת. תולה על המקרר את ההתחלה של מה שיצרתי ומשכנעת את עצמי שזה מספיק טוב. מפה לשם- אני הולכת לחטוף משהו מתוק, לגלוש קצת בפייסבוק, אוטוטו גם להדליק סיגריה (למזלי- זה לגמרי קו אדום אצלי). ויתור גורר ויתור וזה תוקע אותי במקום. במקום לסיים את עבודת המקרמה, להתגבר על הקושי, לחוות סיפוק ולהתקדם לאתגר הבא (ארוחה מסודרת, אולי להספיק עוד דבר מועיל היום), בחרתי לוותר- וזה גרר עוד ויתורים בהמשך היום, וזה כמובן ישפיע על מחר ומחרתיים, אלא אם כן אעשה מאמץ עילאי ואשנה זאת.
ניקח דוגמא של יציאה מהשגרה- למי מאיתנו זה לא קרה: אתה מקבל חופשה של שבוע מהעבודה. זה הרי ידוע לך, ולכולם שאם תעשה טיול בטבע, תטוס לאנשהו, תארגן קמפינג לחבר'ה- אתה תחזור רענן ושמח לעבודה. אבל איכשהו אתה מוצא את עצמו נזרק על הספה, בבית מול הטלוויזיה, ומתרץ לעצמך "אני צריך את זה, זה בשבילי חופש, באמת שלא בא לי שום דבר אחר". למה? כי אתה מחפש את הנוחות הרגעית המקסימלית, והידיעה שיש משהו טוב יותר במרחק מאמץ כלשהו ממך, לא מצליחה להניע אותך.
הקשיים מחשלים אותנו, ככל שנחווה אותם יותר מבלי לברוח- נתחזק ונתרגל אליהם. ככל שנברח מהם, ניחלש. כשאני מוותרת לעצמי, הקושי הבא שמגיע פתאום מפחיד יותר, אני מרגישה יותר חלשה מולו, ובורחת ממנו שוב. הדוגמא לאחר הצהריים עם הסרטון מקרמה היא דוגמא נהדרת. כשאני לא מוותרת- אני חשה סיפוק, ובפעם הבאה, אזכור את התחושה הנעימה של הצלחה, ואפעל ביתר אנרגטיות כדי להגיע שוב לתחושה ההיא. בעולם הספורט, הספורטאים מכירים את התחושה הממכרת הזו של להשתפר, להצליח משהו שבעבר לא הצלחת, כשזה קורה, זה נותן תמריץ להמשיך לעבוד קשה ולחוות את התחושה שוב- בתרגיל אחר. תנסו את זה- זה עובד.
מי מכם מכיר ומזדהה ? אשמח לשמוע בתגובות אם הזדהתם עם מה שאמרתי.
ההתמודדות עם קושי היא חלק מרכזי בהשגת האושר.
אשמח לשמוע תגובותיכם על הפוסט הראשון שכתבתי אי פעם בחיי, בתקווה להשתפר בהמשך. 🙂
* איך המחשבות בראש מעצבות הצלחה או כישלון בתהליך ארוך טווח
* המראה שצריכה ללכת איתי לכל מקום
* על ילדים קטנים, ואילו יכולות איבדנו במהלך השנים
* למה הדור שלנו נידון לחיי ייסורים ותסכול (ואיך נוכל לשנות את זה בחיינו האישיים).
* מה אנחנו יכולים ללמוד מהסינים?
* תרגולים מחשבתיים ליציאה מהשגרה (או: איך לעשות כל יום דבר שונה, כשאתה עושה כל יום את אותו הדבר).
* הפתרון להשמנה (או : הדרך היחידה לתזונה בריאה בחיים).
* למה המזון שלנו משגע אותנו?
ועוד…