שלוש שנים היית בגן תקשורת ברחוב התאנה,הגננות כרמית ואושרית,אני הכרתי את רוב הצוות החינוכי ועבדתי על עצמי קשה שאוכל להכיל נפשית את כל האנשים שעובדים איתך.
כמו שלך קשה,גם לי קשה להתרגל לשינויים,
כמוך בדיוק,גם אני צריכה הכנה נפשית,
גם אני משתגעת עד שהזמן של הדבר החדש מגיע,
גם לי קשה לשחרר את הישן ואני חייבת לדעת שהחדש יהיה די דומה לישן,
גם לי קשה לשחרר את הישן ולפתוח את ליבי לחדש.
החיבוק עם כרמית בסוף שנה זה הדבר שהכי פחדתי ממנו,כי מי זאת תהיי שתחבק אותי מעכשיו…?
איך אמשיך שכרמית כבר לא תהיה בחיינו,הרי כל מה שאני יודעת שעובד עלייך,כרמית ואושרית לימדו אותי.
אני רגילה אליהן בדיוק כמוך,מכירה את המבט,את המימיקה בפנים,את טונוטציית הדיבור ואת שיטת הפעולה.
איך אני אמורה להתרגל למישהי חדשה,למקום חדש,לגישה חדשה.
כשהתחיל החופש הגדול גם אני הייתי מבולבלת,נזכרתי במילותייה של כרמית שאמרה לי לשנן באוזנייך.
שגם שם יש מגלשה,גם שם תשחקו בחצר,גם שם תפגשי את החברים כל יום
ותמיד אפשר לבוא לבקר את כרמית.
שיננתי לי אותם בלי הפסקה והחלטתי שכמו שעשיתי לך הכנה עוד שהיית בגן ,גם אני מתכוננת ומכינה את עצמי ליום שתתחילי בכיתה א.
פעמיים בשבוע,נסעתי לכיוון הבית ספר שלך,להסתכל על האיזור,להכיר את הדרך,לחוש את האנשים,לבדוק אם יש חניה וכמה זמן לוקח לי להגיע.
כשהתחלתי להתרגל לקחתי גם אותך,נסענו לטיול לראות את הבית הספר,פגשנו את הצדיק שנמצא בצומת ושתינו אוהבות שהוא מגיע לברך אותנו.
התכוננו יחד ושיננו שוב ושוב ,
שמה שהיה עד עכשיו,נגמר,הסתיימה תקופה ועכשיו צריך לתת מקום בלב למשהו חדש.
ביום הלימודים הראשון,את התארגנת במהירות,אני קצת התעכבתי,התאפרתי קצת יותר,לבשתי חיוך וראיתי שאת מתחילה להתעצבן,שאת מבחינה שאני מורחת את הזמן בגללי ולא בגללך,
שזו אני שקשה לי להתמודד כשאת סבבה לגמרי ובעינייך ראיתי כאילו את אומרת
"אני עוד אאחר בגללך".
הסתכלתי על זה מהצד והבנתי שזו אני שמתרגשת,
אני שמתהפכת לה הבטן מדאגה,
זה רק אצלי בראש כל החששות והדאגות שיציקו לך,שלא יבינו אותך.
ואת?
את רק רוצה שאמא תסיים כבר להתלבש ושנצא כבר לדרך.
ראיתי שאת משתוקקת להתחיל כבר או לפחות להיות כבר בדרך לבית הספר.
אז החלטתי פשוט לזרום איתך ,
אמרתי לך
זזנו?
את קפצת מהמיטה מאושר ורצת אל הדלת.
בפתח הכיתה קראתי לך בכל שמות החיבה שלך עד שענית לי
נאני ,שלגיה,אפרתי
כשהרמת את המבט איחלתי לך בהצלחה וביקשתי ממך שתראי לכולם את הקסם שאת והאור שבך.
חייכת לי חצי חיוך ואישרת לי ללכת.
נסעתי את כל הדרך עם דמעות בעיניים,
הצדיק בצומת שאל לשלומי ואמר "תאמיני בטוב,הטוב בדרך"
אמרתי לו: "הייי ,זה משפט שלי"
הוא חייך והלך לרכב הבא
