זה היה בחמישי בערב כשחטפתי את הילדים אחרי העבודה שמשמעותה :סיור צילום במדבר לאורחים מברוקלין שהתארחו במלון בראשית , ו״טסנו ״ צפונה להספיק את הדקות האחרונות של פסטיבל הפוד טראקס (המאכזב) בנמל תל אביב.
תחנה ראשונה : אימוני עומק שדה של צדודית בריכת השחיה הקרירה במצולות המלון.
הסיוט של למצוא חניה בנמל תל אביב ביום חמישי ב 10 בלילה בקלוז'ר של: TLV food truck festival מחקה במחי יד את נהמת המדבר ורשרוש בריכת השחיה בצמצם 1.8 של ה :שעתיים קודם. אין ספק שנשארנו רעבים. גם אחרי שהשומר הרחום נתן לנו להיכנס בשו שו דרך פירצה שפתח לכבודינו בגדר . תורים ארוכים. ריח זיעה סחוט . והמוני אדם ישובים בצפיפות לאכול את הפוטנציאל הגלום במנה שקיבלו . אמרנו חן חן למלאך שלנו שבפרצה בגדר ויצאנו ללקט אוכל תעשייתי בשארית של הנמל.
תחנה שניה : יהודים טובים ומאושרים אוכלים להנאתם במתחם צפוף מכותר בגדרות ושומרים בכניסה ל TLV food truck festival 
את התיקון למפח הנפש הקולינרי עשינו אצל אמא . המכונה מזה שנים 'ספתה איבון' . אמא , שלא משנה כמה אנשים יגיעו לארוחת הערב , מכינה עשרות שנים (מי סופר?) כבר בבוקר יום שישי את לחם הבית , הקציצות , הכמון, הקוסקוס, הארטישוק הממולא, הסלט גזר, הפלפלים החריפים עם הלימון שום וכמון, החצילים בפטרוזיליה והריסה , וה״גולייט״ -שזה שארית הבצק שנותרת מהלחם של שבת , הדגים לצהריים והאומלט שזו פשטידה ,למי שלא אוכל את כל השאר.
תחנה שלישית : ריטואל יום שישי אצל אמא תוניסאית בעיר שליד העיר הגדולה.
[youtube JFINkfzshQY]
בצהרי שישי כבר הרגשנו צורך עז לתת עוד צ'אנס לפלאי הקסם האורבני ויצאנו לנשנש באור האחרון של היום את שוק הפשפשים ביפו. כהרגלי- ״דקה״ לפני סגירה. זה תמיד מתחיל בביקור קצר אצל היכל הפלאות של ליסה מ – One Bedroom . ״הצעצועים״ שהיא מביאה מעבר לים עם הריחות של חוצלארץ וזיכרון חרוך של עיר נמל , רכבת תחתית , או בוטיק בניחוח או דה קולון בכיכר סואנת של ארץ רחוקה הם התחליף הרגעי לאלבומי המסע שלי לארצות ״ששם״.
תחנה רביעית : מעיין ואני משוטטים ביער החפצים , הקולות, הצלילים, הטעמים הבלתי נגמרים של שוק הפשפשים בצהרי יום שישי . מעיין קונה לו למזכרת אקדח קפצונים ואני מרוקנת מדפים בבוטיק- אופנה- עינבר שממול. 
[youtube qYXltJKSrmw] 
ובבוקר שבת בעיר הקטנה שליד העיר הגדולה תל אביב , חלף על פני לינק לאירוע פסטיבל האוכל הכפרי ה-17 במטה יהודה . (12 במאי עד ה 31 במאי- תרשמו!) . חילצנו את עצמינו מתנוחת השבת האופקית ונסענו לקחת טעימה ראשונה מהאירוע . התחלנו בצפרירים אצל עדי יוגב בחצר .טאבון מקומי רוח נעימה , עצי פרי. דבורה שמחזרת אחרי פרחי הסברס. ילדים צוחקים, עשן מדורה, חברותא מקומית , מיטת ערסל ופוקאצ'ות מלאות כל טוב . אני הלכתי על ה קארדי ( לוף הבר) , מנגולד , גבינה מעושנת של חוות צוק שזו למעשה גבינה צ׳רקסית שגם נקראת נקראת 'גבינת כפריים בסיסית' ,שעשויה מחלב מלא של עיזות שמחות במרעה.ֿ
תחנה חמישית : מושב צפרירים , עדי יוגב בחצר , פוקאצ'ות , מיי זהר וערק וחברים. תחנה הכרחית בפסטיבל האוכל הכפרי . תביאו איתכם מישהו שינהג במקומכם , שתהיה סיבה לבקור ארוך גם ביקב שליד.
הלכנו לחפש את זו שעושה אוכל אפריקאי ( בכל זאת.. אפריקה זו. אני לא משנה מאיזה צד של המפה)
אבל בדרך עצרתי ב'חאראקה' ליד הסדנה של שטפן שעושה נעליים בעבודת יד ושהגיע משויץ יחד עם עינת שלימדה אותו את המקצוע בעבר הרחוק ועכשיו הם כאן. משמרים מלאכות עתיקות.
תחנה שישית: סטודיו אמנות בנעליים של הסנדלרים עינת ושטפן במושב שריגים . ובביקתה שליד מסתבר שאזלו להיום הסופגניות מקניה והעגבניות המתובלות באבקת פרי הבאובב . אבל יהיו בהמשך. ביתר ימי הפסטיבל. נשארתי רעבה. אבל מצויידת בנעליים אדומות חדשות.
