בתור מכורה לסוגת המתח, אני יכולה להעיד כי די קשה להפתיע אותי, יתרה מכך, ברוב הספרים אני צופה את הסוף.
אגב, זה לא תמיד רע, משום שכאשר הכתיבה טובה, היא תמיד מנצחת.
יחד עם זאת, ישנם ספרים (בעיקר הסופרים השוודים, הסקנדינביים אלופים בזה) שמשאירים אותך עם הפה פעור, ואני לא מדברת רק על הסוף המפתיע, אני מדברת על הכתיבה המהודקת, על המתח הגואה, על הקריאה הסוחפת ועל כך שהתחושה בשעת הקריאה ובסיומה היא שאין אף עמוד מיותר בספר, וספר זה מונה כ- 470 ע"מ.
התחכום, העניין. פשוט ספקטקולארי !
אז במה עסקינן ?
"האיש לא היה רוצח. הוא סיפר זאת לעצמו שוב ושוב בשעה שגרר את הנער המת במורד : אני לא רוצח.
רוצחים הם פושעים. רוצחים הם רעים. האפלה טרפה את נשמתם, והם נעתרו לה והפנו גב לאור. אבל הוא לא היה רע.
להיפך".
כך נפתח הספר, אלו המשפטים הראשונים של והקשים של הספר והם סוחפים אותך פנימה אל פרשיית היעלמותו של נער צעיר, בן לאם חד הורית שגידלה אותו לבדה, עם קשיים כלכליים. לנער היו קשיים חברתיים לא מעטים. הוא נאלץ לעבור בית ספר, הסתכסך עם לא מעט גורמים, והחשודים המתעוררים במרוצת הספר – רבים הם.
הנער, רוג'ר אריקסון, נמצא ללא רוח חיים באגם, העקבות מובילים למקומות שונים, לאו דווקא סמוכים למקום הימצאו והדבר מאוד מבלבל.
פענוח פרשיית הרצח הוטל תחילה על משטרת וסטרוס ומשום מה, הטיפול בפרשייה התעכב עד כדי שלושה ימים מאוחר יותר ליום ההיעלמות.
מחדלים, ראיות נסיבתיות שלא קיבלו גיבוי בראיות פורנזיות , השערות אינספור, שתילת ראיות ועוד הפכו את הפרשייה סבוכה יותר ויותר.
ממניעים כאלו ואחרים מצטרף לצוות החוקרים פסיכולוג בשם סבסטיאן, שהיה עד לא מזמן קולגה של החוקרים בפרשיות אחרות ועזב או הועזב.
לסבסטיאן יש תעלומה אישית לפענח, ובראותו את המצב, הוא מניח כי חקר פרשיית הרצח וקרבתו לגורמים שיש להם גישה למאגרי מידע, יובילו אותו לפענוח התעלומה האישית שלו. (שאגב, רק עליה אפשר לכתוב ספר נפרד)
"הוא ראה את הניידות מגיעות אל מגרש הכדורגל שמאחוריו. הוא ידע שיהיו שם זמן רב. היו לו רגשות מעורבים בכל הנוגע לצדה הפורנזי של העבודה המשטרתית. מבחינה אינטלקטואלית היה לו ברור שהיא חשובה. היא הניבה ראיות של ממש, שהיה להן מקום קריטי בבית המשפט ושהובילו להרשעות רבות יותר מאשר ניתן היה לזקוף לזכות תחום ההתמחות שלו…… אבל מבחינתו של סבסטיאן, הראיות מעולם לא היו העיקר. מה שדחף אותו לא היה השאיפה לסייע להרשעה. המטרה שלו היתה להיכנס אל ראשו של הפושע. הגמול שלו היה היכולת לחזות את צעדו הבא של אדם". (עמוד 390)
לסיכום, העלו פה את הרף ביג טיים ! מדובר בספר מתח מוחץ, בעל מרכיבים פסיכולוגיים ורבדים עמוקים. חקירה סבוכה, גילויים מרעישים והרבה יותר מידי סודות אפלים!
עזבו כל מה שאתם עושים, ורוצו לקרוא את הספר הזה !
ממליצה בחום רב.
