הבוקר, שלא כהרגלי, התעוררתי מוקדם, אחוזת התרגשות חיכיתי לשעה בה אוכל כבר לצאת לדרך לקראת פגישה עם חברותי החדשות.
לפני כחצי שנה הצטרפתי לקבוצת "סבא סבתא הסיפור האמתי". חיפשתי במה לפוסטים שאני כותבת, ולהפתעתי מצאתי קבוצה גדולה של אנשים נפלאים, עם צרכים, מחשבות, התלבטויות, דאגות וחיים דומים לשלי.
מאז, לאט לאט למדתי שמות ראיתי תמונות, שמעתי דעות וחשתי שנבנית סביבה משפחה חדשה.
ההודעה במסנג'ר שבה הוצע לי להצטרף להנהלה ולהיות מגשרת הייתה מפתיעה ומאוד מאוד מחמיאה. ברור שאמרתי כן!!!
הפגישה הראשונה עם אדית הייתה מאוד צפויה. התאהבתי בה דרך התמונות והפוסטים שפרסמה כל בוקר, ובפגישה בה הכינה אותי לתפקיד החדש, הרגשתי שאני קרובה אליה ומכירה אותה כבר שנים.
עם סימה וציונה כבר יש לי רומן טלפוני שנמשך שבועיים שלושה, אבל היום פגשתי אותן פנים אל פנים אותן וגם את הסבתות האחרות. את כל הסבתות שבהנהלה: אראלה, תמי, אתי, הדר, אדית, סימה, ציונה והיה שם גם רזי, התרנגול היחיד בלול, לא סבא ולא סבתא ואפילו לא קרוב בגיל אבל שופע ידע ישב ולימד אותנו את רזי הפייסבוק וניהול קבוצה כדי שנוכל לתרום מעצמנו את המרב.
הקפה הרטיב את הגרון והאוכל מילא את הבטן אבל האווירה החברית נתנה את אותותיה בלב.
אז למדנו איך להשתפר בניהול הקבוצה, עלו רעיונות חדשים, חולקו תפקידים, קיבלנו ספלים והצטלמנו כדי להוכיח שהיינו שם ולהוכיח ש"סבא סבתא הסיפור האמיתי" הוא לא רק סיפור.
