מה הייתם עושים אילו היו "זורקים" אתכם אצל סבתכם ונעלמים למשך ארבע שנים ואתם רק בני חמש וחצי? מה הייתם עושים במצב שבו אתם עוברים מפנימייה לפנימייה וגופכם מחולל מרוב אהבה לא תקינה? הייתם בוחרים בטוב או מידרדרים אל תהומות הרע?
ביום שלישי האחרון (ה-27.1.15), זכיתי להיות נוכחת בהרצאה "דלתות מסתובבות" של האישיות המרתקת ביותר בעיניי בשנתיים האחרות, צופית גרנט. סיפור חייה לא פשוט. ילדה אחוזת בהלה וחרדה שהפכה לנערה המגששת את דרכה בעולם; כזו שנולדה לבית מריבה והופרדה ממשפחתה בגסות כשהיא רק בת חמש וחצי. אך כמו עוף החול, למרות שלא פעם נכבתה ונשרפה כליל, קמה בכל פעם ונבנתה מחדש יפה מתמיד. איך? על אף ולמרות הכול הרגישה תמיד שאימה, גם אם לא הוכתרה ל"אם השנה", אוהבת אותה בכל ליבה. היא האמינה בטוב ליבם של בני האדם ותמיד מצאה את המקומות השקטים שלה שהשאירו אותה שפויה.
את האמת, הייתי נותנת הכול כדי להצטרף אל ילדיה, רומי ודניאל, ולהיות ולו לזמן מה חלק ממשפחתה; לשבת איתה לשיחה על ארוחת בוקר או צהריים ולגמוע עוד ממה שיש לה לומר. להתחזק, לקבל כוחות. העיתונאית שבי, זו שבשל סקרנותה וחיפושיה אחרי סיפורים מרתקים למדה תקשורת, בדגש על עיתונאות וכתיבה מגזינית, רוצה לשהות שבוע שלם במחיצתה של צופית. לפגוש את האנשים שהיא פוגשת, לתעד את הכול, לשאול שאלות ופשוט צפות במלאכתה.
לצופית ולי יש שני נושאים משותפים. את אחד מהם אני לא אחשוף כאן, אך השני מופלא בפשטותו. לאחרונה צופית ובעלה אברם גרנט התגרשו לאחר 21 שנות נישואים. התנהלותם בהליך הגירושים מזכירה לי את התנהלותם של הוריי שהתגרשו לפני כמעט 12 שנים. פרידה נקייה מבלי לפגוע ולהכפיש. גירושים מתוך שחרור, אהבה, הכלה וידיעה ברורה שברקע עדיין נמצאים ילדים משותפים, ולכן תמיד יישארו משפחה גם אם בפורמט אחר ושונה מן הקצה אל הקצה.
בשנים האחרונות חשפה צופית את סיפור חייה בכתבות שונות ובתכנית הטלוויזיה "שיחת נפש" ועוד. אז מדוע לשלם על כרטיס וללכת להרצאה? כי אפילו באולם תיאטרון גדול, כשמולה 900 איש, היא מצליחה לרגש, לתת "בוקס בבטן" (מטפורי כמובן), להצחיק, לנשום לרווחה, לחייך ולהותיר את הקהל מחויך ומרותק. מה שבעיקר הופך את ההרצאה למרתקת הם טונות הכריזמה שלה, החיוך הכובש, האהבה וההילה שלה שמסוגלים להדליק נר אחד שיאיר את הנרות של כולם. גם אם אדם נמצא במקום נפלא בחייו, כמוני למשל (טפו, חמסה, שום, בצל), היא תספק לו תובנה או שתיים שאולי לא ידע כצידה לדרך.
הפוסט הזה הוא הכרת תודה והוקרה לאישה שללא ידיעתה משמשת עבורי השראה גדולה.