את הסרט 'יש לך הודעה', עם מג ראיין וטום הנקס ראיתי אולי עשר פעמים. אולי יותר. ובכל זאת, בכל פעם שנותנים את הסרט בטלוויזיה, ככה אני הכי אוהבת שאומרים, אני רואה אותו שוב, גם אם התחלתי לראות מאמצע הסרט.
יש בו את כל מה שאני אוהבת, רומנטיקה, בתי קפה, מוזיקה נהדרת, שחקנים נפלאים, סיפור נהדר, הוא גם מצחיק וגם מבכה ויש בו הרבה מילים, נכתבות ונשלחות בעילום שם, והוא מסתיים, איך לא, בנשיקה.
את כל אלה, ויותר, יש גם בספר 'בית הקפה של נורה אפרון' מאת ורד שנבל.
הספר תפס אותי מהמשפט הראשון, אותו התחלתי לקרוא ביום שישי, ובשבת בבוקר, ישבתי על המרפסת, וקראתי בשעתיים 200 עמודים עד שסיימתי את הספר, בדמעות וגם בחיוך.
איילנד וליב, שני ישראלים נפגשים בניו יורק.
לשניהם לב שבור, זיכרונות מרים, ושניהם ברחו לשם, לעיר הגדולה, למצוא בה אנונימיות ושכחה, ולשניהם יש סוד.
בית הקפה של ניסן, מפגיש אותם, וגם לניסן, יש סוד וסיפור חיים שבגללם בחר לברוח לניו יורק ולחיות שם את חייו בבדידות.
ליב, שבורת הלב אחרי שבן זוגה נהרג, מצלמת בהיחבא את אחורי הקלעים בסצנות קולנוע המצולמות בעיר.
איילנד, שננטש על ידי כלתו רגעים לפני החופה, בורח אחרי שתלמידיו העלו סרטון שצולם ברגע של התמוטטות, עירום פיזית ונפשית, והעלו את קלונו ליו טיוב.
זו מקבילה את חייה לקולנוע, צילום, עריכה והעלאה לרשת, וזה בורח, מהצילום ומהרשת ולא מוכן להתחבר אליה.
בית הקפה בו הם נפגשים הוא אותו בית קפה בו צולם הסרט 'יש לך הודעה'.
וכך, כמו בקולנוע, דרך המצלמה, כשלעיתים אי אפשר לדעת מה דמיון ומה מציאות, ולפעמים המציאות עולה על כל דמיון, מתנהל הספר.
הסצנות, או הפרקים בו נהדרים.
הסופרת בונה את הדמויות בצורה כזו שקל לנו לראות אותם, כאילו אנו רואים סרט, וחושפת בפנינו את רגישותן ופגיעותן עד שהמילים נוגעות בנו עמוק ויוצרות הזדהות.
לאט, ברקמה עדינה, ברחובות העיר, בשיטוט בין השדרות, מתקרבות הדמויות זו לזו, ומה שהיה צירוף מקרים, הופך לדבר האמיתי, והגיבורים הבודדים, מאחים זה את ליבו של זה.
'נפגשו במקרה, גם מקרים ייאמנו', כתב אלכסנדר פן, והפגישות המקריות האלה, שהופכות לגורליות ומשנות חיים, גורמות לשניהם, ללא ידיעתם, לסטות מעט מהמסלול שחשבו שקבעו לעצמם.
'יעבור עוד זמן, כדי שהיא תבין שלפעמים כלמה שצריך זה בדיוק זה- רק תזוזה קטנה כדי שהאדמה תיסדק, וזה לא חייב להיות דווקא משהו רע. או עצום במיוחד. כי גם שינוי קטן יכול להזיז הכל, לחשוף אדמה דשנה שממנה יצמחו ניצנים טריים' – עמ' 178.
ספר נהדר, מומלץ בחום.
'בית הקפה של נורה אפרון'
מאת: ורד שנבל
הוצאת: כנרת, זמורה ביתן
גם את רוצה בלוג משלך? מקום בו תוכלי להשמיע את קולך, לכתוב, לשתף ולהיות חלק מקהילת בלוגריות משפיעה?
אני מזמינה אותך לסדנה שלי 'בלוג משלך'. בחמישה שיעורים, בשיח נשי, נלמד איך כותבים בלוג.
פרטים אצלי: 0523716176
