בחג הזה לפני 18 שנים נישאתי לאהבת חיי
נס עדין נפש שמשיט את כל הסערות שלי באהבה רכה .
חמש שנים לאחר מכן באותו תאריך בדיוק נולדו לנו עוד שני ניסים תאומים נס ונסה
נסצ׳יקים זעירים ,של חצי קילו לאחד שאף אחד לא נתן להם סיכויים רבים לחיות
הבעיה בניסים בסדרי גודל כאלה היא שברגע שהם מזהים שיש לך אי אלו כוונות לאושר ,הם תמיד חושפים מולך את הקוץ באליה .. הנס ילד בריא ,הנסה ילדה חולה .
וזה לא שלא היו לי דיונים מרתוניים עד חשכת הגהינום עם האלוהים הזה על למה החליט מה שהחליט ואיך קבע מה ומי
את רובם ככולם עזבתי בטריקת ענן
הוא רגז שלא איפשרתי לו לסיים משפט ..
ואני כעסתי שלא נמצא אצלו אף לא שביל אחד של צדק , לא הבנתי פשרה של חומרת מעשיו , ובכלל, אלוהים אמור הרי להימצא בפרטים הקטנים .. גם אם הפרטים הקטנים הללו נולדו טרום זמנם .
במהלך השנים , הצעתי לו חלופות יצירתיות למצב , אבל הוא בשלו , נוכחתי שכשאלוהים מתעקש .. אפילו המלאך גבריאל לא יעזור ,אבל אני אנוש פשוט, לא גבריאל, לא מלאך, לא כרוב ולא שרף .רק אדם אוהב אדם ,שלבו נחמץ אל מול חוסר הגינות .
אז בחנוכה הזה כמו בכל יום רגיל אחר אני שוב רושפת אש : ״ רבאק ! בקעת את הים והעברת בחרבה , יכולת להתאמץ יותר ! ״.