נמאס לי להצטער ולהתנצל – מצרים……

לפעמים יש לי את ההרגשה שאני צריכה כל בוקר וכל ערב לומר את המשפט "סליחה שאני חיה, סליחה שאני נושמת, סליחה שאני קיימת…". תגידו, אתם זוכרים שחתמתם על הסכם שלום איתנו לפני איזה כמה שנים? אז מה ? ככה שווה וככה נראית החתימה שלכם? זו המשמעות שלה? אתם הרי מחפשים כל עלה נידף כדי להתלות בו כדי לומר: "פוס, אנחנו לא משחקים – כי הפרתם את הכללים". סליחה – מי בדיוק משחק כאן? על מה אנחנו "משחקים" ? על בני אדם? על נוסעי אוטובוסים וילדים קטנים ? זה משחק? זה שלום?
לא יודעת – אולי המתמטיקה שלי אחרת משלכם ותפיסת העולם שלי שונה – אבל אם לומר לכם ת'אמת – די נמאס לי להכנס להיסטריה ולמצוא בעתון באותיות דפוס גדולות "השגריר המצרי חזר לארצו" – רוצה לחזור? תחזור כבר….זה לא שלא כיבדנו אתכם ואת השגריר, התרחשה כאן תקרית חמורה שנרצחו בה לא מעט ישראלים חפים מפשע (אולי נסיעה ברכב פרטי או באוטובוס זה פשע רק עוד לא הודיעו על זה….) ונהרגו באמת לא בכוונה (ואתם יודעים את זה מצויין) מספר חיילים מצריים. אנחנו מצרים על כך מאד, התנצלנו. שר הבטחון שלנו התנצל. מה עוד לעזאזל צריך לקרות כדי שלא תאיימו עלינו כל פעם בהחזרת השגריר שלכם……
זה לא שככה יחסי האהבה ביננו הם סיפור אהבה. נכון – יש באופן כללי שקט בגבול, תיירים נוסעים לבקר במצרים, עסקים כלכליים מתנהלים – אבל אנחנו רחוקים מלהיות היחסים בשוק האירופי. אז בואו ננסה עם כל הכאב להרגע ולהכניס דברים לפרופורציה ולא נרוץ להחזיר בכל אירוע לאיים בסנקציות או בהחזרת שגרירים.
עד כמה שאני זוכרת והייתי אז ילדה קטנה (אבל מבינה קצת…) אני חשבתי אז וגם חושבת היום שהרצון היה ליצור איזה סוג של שפיות בין שתי המדינות. גם אז הייתי מפוקחת מספיק כדי להבין שהמשפט "לא יישא גוי אל גוי חרב…." – אולי יעבוד , וגם זה בחלק מהמקרים. החיים הם דבר דינמי שתדעו לכם – זה לא שאנחנו צדיקי אומות עולם , אבל בתוך אירוע צבאי מתגלגל מתרחשים גם מקרים מאד מאד מצערים. לא ראיתם אף אחד רוקד על הדם, גם לא שמעתם על זה. ההיפך – ראיתם שצה"ל  ושר הבטחון עושים עכשיו תחקירים בשטח. אז מה נראה לכם ? שמשעמם למישהו בחייים או שאולי אנחנו רוצים לנסות למנוע את הפעם הבאה? ומה אתם עושים בתגובה? או…נוקטים בפעולה מה-זה חכמה ? יוצרת ה-מ-ו-ן   סימפטיה בישראל: מחזירים את השגריר שלכם למצריים. מחיאות כפיים על הצעד המחוכם ועל העונש לישראל.
זה לא שלא היו מקרים בעבר שבהם נפגעו אזרחים ישראלים ממצרים. אז קראתם להם אנשים חולים. ספגנו. שתקנו. כאבנו.  אמרו שהם פעלו בשליחות עצמית. אמרו המון דברים ואף אחד לא חשב אז שצריך לנקוט בצעדים דיפלומטיים ולהחזיר את השגריר הישראלי מקהיר. לא עשינו את זה, הבעתם צער על כך ששני חיילים מצריים יצרו מארב על הכביש וחיסלו משפחה ישראלית שלמה: הורים (אם אני לא טועה האב היה מרצה באוניברסיטת ירושלים), אם ועוד שלושה ילדים. האמנו לכם שאתם לא עשיתם את זה או אחראים לזה.האמנו לכם שאמרתם שחייל או שניים פעלו ביוזמה אישית. זה עצוב אבל קורה.
גם לא החזרנו שגריר לישראל כי אחת לכמה זמן אתם מחליטים שאיזה איש-עסקים או תייר או סתם ישראלי שגר או עובד באופן סדיר עם מצרים הופך להיות מרגל לטובת ישראל. לא, אנחנו לא ממהרים לשבור את הכלים ולהחזיר שגרירים. למה? אולי כי אנחנו בודקים בזהירות ולא חושבים שמדינה שלמה עומדת מאחורי תיאורית קונספרציה של מרגלים , שגרירים ועוד דמויות ….אנחנו מבינים שהשלום הוא ערך. אני רוצה לדעת שאם אני נוסעת לאיזה חושה בסיני,  אני יכולה לדעת בבטחון כמעט מלא שאפשר להזרק שם ולא לשמוע חדשות ולא לדעת שהלוט"ר מזעיק אותי חזרה כי אתם לא יכולים לספק לי הגנה.
לפני שהזעיקו את השגריר שלכם הבייתה (מה קרה? פחדו שיקרה משהו? או סתם כדי להראות לנו שאתם כועסים ואין דרך בוגרת אחרת?) – מישהו הזכיר למשרד החוץ ומשרד הבטחון אצלכם שהם נורו גם מפני שהיו  גם מפגעים שגם הם לבשו מדים של חיילים מצריים?? זה לא מצדיק כלום. זה לא נותן לגטימציה לאף אחד.  זה לא שהדבר הופך לפחות טרגי, פחות עצוב – ממש לא !! אנחנו עדיין מצטערים – אבל אנחנו צריכים להפסיק להתנצל שאנחנו קיימים ודואגים לעצמנו. אנחנו לא צריכים נסיבות מקלות על עצם קיומנו והרצון שלנו להגן על עצמנו.
לא שמעתי אף אחד כאן מתנער ומכחיש שנהרגו חיילים מצריים. אף אחד לא עשה את זה. נהפוך הוא – שמעתם התנצלות. אז מה בדיוק אתם רוצים ? נגמר לכם מההסכם? די, אתם עייפים מהשלום? תגידו שאתם לא רוצים יותר – לפחות נפסיק לחלום…לפחות נוכל לעשות הערכה מחדש, תיאום ציפיות מחודש.
תעשו לי טובה משרד החוץ, נשיא מצרים (תהייה עכשיו מי שתהייה) שלטונות יקרים – נו, החלטתם כבר להחזיר את השגריר הבייתה לקהיר ? בסדר. אנחנו נשרוד את זה. בלאו הכי רובנו לא ממש נוסע לחגיגות בקהיר. אולי כבר הגיע הזמן לחשוב מחדש האם להסכם השלום שחתמתם איתנו פעם –  יש עדיין ערך?
אם יש להסכם השלום ערך – תנו לשלום הזה גם משמעות….לא רק חתימה וחותמת ומחיאות כפיים של הקהילה הבינלאומית.
האמת ? אני מאד מאוכזבת ועצובה שכך נראה "שלום"  בין ישראל למצריים.