הדין אישי במדינת ישראל מושתת על ההלכה היהודית הקדומה. מכאן, שהליך הנישואין וכן הליך הגירושין, מושתתים על הדין הדתי. ברור כי ההלכה היהודית פונה ליהודים בלבד, ולכן, היא תחול אך ורק על יהודים. לטקס הנישואין ישנה משמעות רבה, והדרישה היא למעשה לעמוד בשלושה תנאים, או אם נרצה – "כללי טקס": יש להציג טבעת ששווה "פרוטה", להביא שני עדים, ולומר את המשפט "הרי את מקודשת לי…". כמו כן, על מנת שהטקס יקבל תוקף, על בני הזוג להירשם ברבנות, וכך הם ירשמו כזוג נשוי.
אלא שישנם זוגות שאינם מעוניינים להתחתן באמצעות הרבנות ולהיות תחת ההלכה היהודית. מכאן, שזוגות אלו פונים להליך נישואין אזרחי, שעד היום אינו מוכר במדינתנו. במאמר המובא לפניכם/ן, נעסוק בהליך נישואין אזרחי. תחילה, נציג בקצרה את הערכאות הרלוונטיות. לאחר מכן, נעמוד על ההבדל בין נישואין אזרחיים לדתיים וכן נבחן את הליך הגירושין, בהתאם להליך האזרחי.
כל זאת נעשה ונכתב עבורכם/ן, קוראים/ות. יוער כי מאמר זה הינו מאמר תוכן בלבד, שחובר על מנת לחשוף אתכם מעט להליך המשפטי העומד מאחורי נישואין וגירושין. לכן, אין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה.
ערכאות שיפוט רלוונטיות:
כאמור, הדין אישי מושתת על ההלכה היהודית הקדומה. אחת הערכאות הרלוונטיות בעניינו, הינה בית הדין הרבני, המחזיק בסמכות ייחודית לעסוק בהליך הנישואין והגירושין, וזאת מכוחו של חוק בית הדין הרבני. מכאן נבין כי הליכי נישואין וגירושין, יידונו אך ורק בבית הדין הרבני.
במקביל לבית הדין הרבני, קיימת ערכאת שיפוט נוספת, בית המשפט לענייני משפחה. ערכאה זו מחזיקה בסמכות לעסוק ב"רבדים" הקשורים להליך הגירושין, כמו מזונות אישה וילדים, משמורת, רכוש וכדומה. בנוסף, ערכאה זו מוסמכת לדון בצוואות וירושות וכן בכל נושא הקשור לדיני המשפחה.
הליך נישואין:
הדין המנחה הינו הדין הדתי. היות ודין זה מופנה אל יהודים בלבד, ברור כי הוא יחול על זוגות יהודים בלבד. כאמור, הליך הנישואין יתקיים ברבנות, תחת כל אותן דרישות דתיות והלכתיות. אך ישנם זוגות שאינם מעוניינים לקשור את זוגיותם תחת הליך דתי והלכתי, ומכאן שאותם זוגות פונים להליך נישואין אזרחי. הליך הנישואין האזרחי, רלוונטי גם לאותם זוגות מעורבים, כלומר – יהודייה ונוצרי, וכדומה. היות והדין הדתי חל רק על יהודים, הנישואין האזרחיים הינם אופציה רלוונטית ביותר, לזוגות מעורבים שרוצים לקשור את חייהם זה בזה.
כפי שצוין, הליך הנישואין האזרחי אינו מוכר במדינת ישראל, לכן נאלצים בני זוג שמעוניינים להתחתן בהליך אזרחי, לטוס למדינה שבה מוכר הליך נישואין זה, כמו קפריסין, ולבצע את הנישואין שם. עם חזרתם לארץ, יפנו בני הזוג למשרד הפנים, על מנת לרשום עצמם כזוג נשוי. למעשה, בני זוג שעורכים חתונה אזרחית, עורכים את חגיגות החתונה בארץ, אך טקס הנישואין עצמו יבוצע במדינה שבה מכירים בנישואין עצמם.
נעיר כי הלכה למעשה, בני זוג שהתחתנו בחתונה דתית, ובני זוג שהתחתנו בחתונה אזרחית, מחזיקים באותן זכויות וחובות ואין ביניהם שום הבדל, למעט עריכת טקס חתונתם. זאת ועוד, בני זוג יהודים שהתחתנו בחתונה אזרחית ולימים ירצו להתגרש, יבצעו את הליך הגירושין בבית הדין הרבני, למרות שהתחתנו אזרחית.
גירושין אזרחיים:
למעשה, הגירושין בין בני זוג נשואים אזרחית, ייעשו גם הם בבית הדין הרבני, אלא שלבית המשפט ישנה סמכות גם להתיר נישואין, מתוקף חוק התרת הנישואין. אך כשמדובר בבני זוג יהודים, הגירושין ייעשו בבית הדין הרבני באופן הבא: עם קבלת בקשת הזוג להתגרש, יעביר בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה לבית הדין הרבני, וזאת על מנת שיבחנו האם ניתן להחיל את הדין הדתי על הזוג. במקרה ובית הדין הרבני רואה לנכון להחיל את הדין הדתי על בני הזוג ולהתיר אותם, יתנהל ההליך בפתחו. במידה ולא, יעביר ראש בית הדין את ההמלצה להתיר, או שלא להתיר את הנישואין של בני הזוג.
במידה ויראה בית הדין הרבני כי ניתן להחיל את הדין הדתי על בני זוג, אזי הוא יאשר את הגירושין וייתן "גט לחומרא". למעשה, גט לחומרא הינו גט הניתן "בכל מקרה" לבני זוג יהודים שהתחתנו בהליך אזרחי. היות ובית הדין הרבני לא רואה את בני הזוג באמת כזוג נשוי, הוא ייתן לו גט בכל מקרה. אך במידה ומדובר בבני זוג מעורבים, הרי שלא ניתן להחיל עליהם את הדין היהודי, ומכאן, שזוגות אלו יתירו את נישואיהם בבית המשפט לענייני משפחה, זאת מתוקף חוק "התרת נישואין".