אני חייבת להתחיל בעובדה שרמת הציפיות שלי מהארץ הזאת היתה דיי נמוכה. ההגעה אליה היתה על אונית השייט שעלינו עליה בבונוס איירס והמשכנו לכיון לוס אנגלס עם כל מיני תחנות בדרום אמריקה שעוד אכתוב בנפרד אבל בחרתי לכתוב על ניקרגואה ראשונה כי היא הפתיעה אותי. אגב ההולנדי קונה חולצה לריצה בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו. שרוט אתם יודעים.
הגענו לחוף – San Juan del Sur- שהיא עיירת דייגים צבעונית ומזמינה, השוכנת לחופו של מפרץ טבעי, במרחק קצר מהגבול עם קוסטה-ריקה. , בצד הפאסיפי של ניקרגואה.
הפיתוחים המרצפות של פעם….
יש משהו שמזכיר את חופי ספרד ופורטוגל עם בניניינים וארכיטקטורה שהיא בחלקה הגדול מהתקופה הקולנאלית קשתות צבעוניות , הרבה פיתוחי עץ , מרפסות מסוגננות וצבעים מדהימים.
חובה לבקר בגרנדה שהיא אחותה של זאת בספרד היא עיר שנושקת לאגם ניקראוגווה .
אגם ניקרגואה הוא האגם השני בגודלו בדרום אמריקה מאכלס באופן מפתיע כרישים ודגי-טונה, למרות שבדרך כלל הם מעדיפים מי ים מלוחים. במרכז האגם מצוי האי אומטפה – Isla de Ometepe וממנו מתבלטים שני רכסי הרים מרשימים . גנבו לנו לישראלים, את הכינוי "הארץ המובטחת".
האנשים ברחוב מזכירים לי אנשי הוואנה הקובנית. הם אנשים למודי זבל זאת מדינה שאוכלת מכות וכאפות מכל מיני כיוונים. עוד הם מנסים להתאושש מרעידת-אדמה – אחת מאלו הפוקדות אותם לעתים תכופות – וכבר מתפרץ לו הר-געש תורן. חלפה בהלת הוולקנו ובאה סופת ההוריקן, הרסנית וקטלנית, מקפידה על ביקור רב-רושם אחת למספר שנים. ואם לא די בכך, מגיחים להם אנשי גורילה באצטלה של "מצילי המולדת" ופגיעתם הרסנית אף יותר מזו של כוחות הטבע כי היא פוגעת בתיירות. אחרי הכל בגלל פגיעות טבע תיירים לא יוותרו על ביקור בארץ שהם מעוניינים לבקר בה, אבל אנשי גורילה שנלחמים מתחת לפני השטח, מערערים את שלוות הנפש של התיירים העתידיים וכמה חבל!!
הילדים שם חלקם אני חייבת לציין, ברובם דיי מוזנחים ומזכירים לי את ילדי קובה. יש שמנסים למכור לך פרח פרא מצמח מקומי בדולר.
או להצטלם בשביל דולר.
לעומת זאת היו ילדים ששיחקו משחקי כדור ואפילו הופיעו עם תלבושת ספורט מושקעת.
הילד משקיף על משחק אהבתי…
ראיתם איך היא סוחבת את מרכולתה ? כבוד!!
אבל האוכל שם לא משהו. נו טוב, מרכז אמריקה ,הרבה אורז, שעועית ופלפלים ממולאים בגבינה, הרבה סלסה ורוטבים חריפים עם חטיפי תירס חריפים.
בקיצור באם אתם כבר באזור תעצרו שם. יש בית קפה בגרנדה שמאד נהנו שמו Espressonista מאד אהבנו והיה טעים נעים ומזמין. בעל הבית היה בארץ וזוכר לתל אביב ימים יפים שלו.
בית הקפה שביקרנו ונהנו.
אי אפשר לומר שפחדנו או חששנו לטייל שם בניגוד לפרו.
הם נהנים מהחיים יש שם הרבה צבע~
צבעים בכל פרט בחיים שלהם
הם חיים רגוע לדעתי .
למרות החמורים פרות סוסים בכבישים~
צבעוני ושלו. מיקס מעניין.
ממליצה בחום באמת. פוסטים על פרו,ציילה, ארגנטינה, הורגאוי וקוסטה, ריקה ומקסיקו בדרך לאט לאט…. תנו לנשום…
חג שמח לכולם. נתראה בתל אביב בעוד שבוע!!
