אלימות, ישראלים, ברבריות, כיעור, חוצפה. מה עוד נאמר? או מה עוד לא נאמר?
איזו חברה, נו באמת, שמעיזה לצלם את הכביסה המלוכלכת? יש מין משפט כזה "את הכביסה המלוכלכת משאירים בבית", לא?
חוץ מזה, תגידו, מה היה קורה אם הייתם מצלמים סיטואציה של אלימות בארצות הברית, נניח. כמה זמן היה עובר עד שהאלימות היתה גולשת לטלפון המצלם ומשמידה אותו?
נדבקנו בחיידק. בעידן בו כל רגע מתועד ומצולם, בשניות מופץ בתפוצת נאטו ברשתות חברתיות, והחיידק הזה של לתפוס את הרגעים הקשים, להציג את עצמנו כחברה שלא מכבדת, הישראלי המכוער מכה שוב ושוב.
בינינו כולנו מבינים כי בחירה באלימות, בין אם מילולית או פיזית, מעידה על חוסר שליטה עצמית, חוסר הבנה של התנהלות ויחסים בינאישיים, אולי אף מערכת ערכים פגומה. ולגלות לכם עוד דבר – השתלטות של המפלצת הזאת שנקראת – אגו על אותו אדם. וכן זה קיים בכל העולם, לא רק בישראל.
בתקופה האחרונה, ערוצי המדיה עוסקים בנימוסים. הנושא המרכזי בחיי. אומנם הנסיבות הן מצערות, אולם כמו שאמרו חכמים לפני, כל משבר הוא הזדמנות!
אני בעד שינוי. אני מחפשת את אלו שמחזיקים את הדלת לאחרים, את אלו שלא רבים על חניה, את החיוך, את החום האקזוטי שקיים בנו כחברה. את אלו שלא מצפצפים בכביש, ועוצרים במעבר חציה. חיה עם החיידק הטוב שבסופו של דבר ינצח וידביק את כולם במחלת הנימוסים. אני נדבקתי, וזה עוזר לי בחיים. עוזר לי להיות טובה יותר ראשית עם עצמי וכך גם עם אחרים.
יש הזדמנות, אפשר לעשות מעשה, ליצור מציאות חדשה. מציאות בה כולנו חיים במקום נעים ומתחשב. הרי זו מטרתם של הנימוסים – לשמור על איפוק, לדחות סיפוקים, כדי שלסובבים אותנו יהיה נעים ונוח לשהות במחיצתינו. כולנו נעשה שינוי קטן. נתחשב, נהיה אדיבים, נשנה דברים קטנים כדי להצליח בגדול. זה קל. בחרתי לשתף בטיפים להתנהלות מנומסת במשך שבוע, כל יום חושבים על משהו אחד, הרי כשמדברים על נימוסים , השמים הם הגבול.
טיפים לשבוע מנומס:
ביום הראשון מחייכים – תבואו בטוב, יהיה טוב, יום שמח.
למה כדאי לחייך?
- חיוך גורם לנו להיות שמחים יותר. פעולה פשוטה של חיוך (חיקוי של רגש שמח) גורמת למוח ולגוף לשקף את אותה תחושה. בדוק!
- חיוך גורם לאחרים להיות שמחים יותר. זה משתקף.
- כשאנו מחייכם אנו משדרים ביטחון עצמי והצלחה.
- חיוך טוב בעסקים – נכנסים לפגישה, ראיון עבודה או רוצים ליצור רושם ראשוני טוב – חייכו, זה יצליח.
- כשאנו מחייכים אנו נעימים יותר לסביבה – בינגו!
יום שני – נימוסים בכביש - מפסיקים את ה"ביפ".
מכירים את זה שלרגע התעכבתם ברמזור. או יצאתם מהחניה ברוורס ואז מיד ביפ! ביפ! ביפ! ותנועת הידיים המתנופפות באוטו שליד שמסמלות לכם – מי יודע מה? כי לא באמת שומעים מה נאמר שם?….כן מיותר, לחלוטין. יום שני בשבוע מנומס – הוא יום נטול צפצופי כביש.
יום שלישי – לוקחים 3 נשימות.
ביום השלישי מדברים על איפוק. בדיוק כש 'גונבים' לכם את התור בסופר, לוקחים לכם את החניה או עומדים קרוב מידי אליכם בתור לכספומט – ובא לכם לצעוק הצילו! או להסתובב לאותו בן אדם ולהגיד לו: "היי, לא רואים שאני עומדת כאן??" בדיוק באותו רגע – עצרו – קחו 3 נשימות. כשפועלים אחרת, יוצאים מחוזקים, עוצמתיים, ונמנעים מויכוחים.
יום רביעי – היום מחכים למארחת.
כשאני חושבת על ארוחות משפחתיות אני ישר חולמת על הטעמים של אמא, ריח של בישולי בית. בבית בו גדלתי, הבישולים של אמא תמיד דיברו והביעו נתינה, אהבה ושפע. השולחן ערוך למופת, צלחת למנה ראשונה, צלחת למנה עיקרית, הסכו"ם, הכוסות. מחכחים להזמנה לשולחן, מתיישבים, מחכים למארחת, מרימים כוסית ומסתערים על האוכל – בנימוס. מאז ומתמיד לאכילה משותפת הייתה משמעות חברתית, משפחתית ומסורתית. נימוסי שולחן מעידים על הסגנון האישי שלנו, ויש להם תפקיד חשוב ביצירת רושם חיובי, הם משפיעים אף על תת המודע ולכן הם חיוניים להצלחה חברתית ומקצועית. כמו כן הם מביעים תודה והערכה למארחים.
מה באמת קורה שם ליד השולחן?
- ישיבה תתבצע מצד ימין של הכסא.
- יש לחכות עד אשר נקבל הזמנה מהמארח/ת להתיישב.
- הישיבה תהיה זקופה מבלי להישען על גב הכסא.
- במידה ומתקיימת קבלת פנים לפני הארוחה, כוסות השתייה יישארו במתחם קבלת הפנים.
- שימוש במפית – עם הישיבה לשולחן, תונח המפית על הירכיים, מיד אחרי שהמארח/ת עשו זאת. יש לקפל את המפית לחצי ולהניחה על הירכיים. יש להשתמש במפית לפני ששותים ו/או אחרי ששותים. כאשר קמים מהכיסא במהלך הארוחה יש להניח את המפית על הכסא. רק בסיום הארוחה המפית תונח בצד שמאל של הצלחת כאשר היא אינה מקופלת.
יום חמישי – נימוסים בזוגיות.
יוצאים היום לדייט? 'מיס מנרס' בסרטון תראה לכם איך כדאי לא להתנהג…
יום שישי – נימוסים בעסקים –גורמים לאחרים להרגיש בנוח בזירה העסקית.
- מציגים את עצמכם בפני משקיעים או לקוחות – עשו זאת בשם מלא – שם פרטי ושם משפחה.
- נפגשים בפעם הראשונה, עשו זאת בעמידה.
- מפגשי מעליות – מפנים את הפתח לאלו היוצאים מהמעלית ורק אז נכנסים.
אומרים שלום ויום טוב לשותפים למסע. נמנעים מלדבר על הפגישה שתיכף נכנסים אליה. - צהריים במסעדה – אפשר להחזיק את הדלת, אך לא צריך להושיב את הגברת. (בעסקים נשים וגברים שווים.)
- מרחב אישי במשרד, זה פשוט יותר נחמד.
- שיחות מסדרון, עדיף לעשות במטבחון, לנהל את הזמן נכון .
- תעשו עסקים מדליקים, יצירתיים, מלאי אנרגיה. תחשבו איך יוצרים מפגש סוחף כדי שהלקוח שלכם פשוט יתעלף.
יום שביעי – רוקדים אל ההצלחה.
השילוב של נימוסים עם ריקודים, מיזוג של שני עולמות החופפים באופן מוחלט זה לזה. שני עולמות אשר מאפשרים חיים נעימים, מאושרים, כיפים מלאי אנרגיה. אפילו את המלחמות ואת אי ההסכמות אפשר לפתור בריקוד. רוכשים נימוסים לחיים, רוקדים את ההצלחה, רוקדים את החיים, רוקדים את הנימוסים.
"Don't fight ’cause all together we can get it right"