לא מדובר כאן בסרט מתח, אקשן, או עוד דרמה חדשה שיצאה לקולנוע, זה הדבר האמיתי.
על פי הסטטיסטיקה המעודכנת מתוך איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בישראל:
אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה, כ84 אלף נשים נפגעות בשנה, 230 תקיפות מיניות מתרחשות מדי יום ושעור האלימות המינית בישראל גבוה ב10% מהממוצע במדינות אחרות.
למעשה, אחת מכל חמש נשים עוברת אונס, אחת מכל חמש ילדות עוברת פגיעה מינית, עד אחת מכל שבע ילדות עוברת גילוי עריות ורק שישה אחוזים מהפגיעות המיניות מדווחות לרשויות.
איך הגענו למצב הנוראי הזה שכולנו מסתובבים עם חרב מעל הראש שמאיימת לרצוח את הנפש שלנו בכל רגע נתון, ואף אחד מגורמי החוק לא יודע איך לטפל בזה?
במקרה שקרה לפני כחודשיים, על פי ידיעה שהתפרסמה באתר mako, נאנסה נערה בת 13 במקלט בית ספר על ידי מספר נערים, ואף אמרה שתוכל לזהות אותם על פי המראה החיצוני והתעקשה על כך מתחילת הדרך. לפני כשבוע וחצי לאחר שזוהו שני חשודים המשטרה הודיעה שהחקירה הסתיימה והתיק הועבר לפרקליטות, ללא הגשת כתב אישום, זאת כאשר החשוד השלישי שהילדה זיהתה לא מזמן מסתובב חופשי גם הוא כי החוקר במשטרה סירב לשתף פעולה עם אביה של הילדה לזיהוי הנער.
שיחת החוקר עם אב הילדה מעלה תהיות קשות על הרצון העמוק והאמיתי של אותו חוקר, או של אותה תחנת משטרה על הרצינות בטיפול בתיק כזה קשה של פגיעה מינית. חוקר שמסרב להגיע לבית הספר ולהקשיב לתיאור הנערה על החשוד וחד משמעית משאיר את הנערה בסיכון, ולא רק אותה, אלא למעשה, את כל הילדות והנערות שמגיעות לבית הספר ההוא בכל יום כאשר שלושה אנסים מסתובבים שם חופשיים, כי במשטרה יש חוקר שסבור שאם אין לו שם של האנס, אז הוא לא יכול לנהל חקירה.
בת 13, נאנסה במקלט בית הספר על ידי מספר נערים (אילוסטרציה: שאטרסטוק / HTWE)
שוטר יקר, בפעם הבאה שאישה, נערה, או ילדה תיאנס, האם תרצה שנדאג קודם שישאלו את האנס לשמו כדי שנוכל לסייע לך בחקירה?
אין ספק שהגענו לשפל חדש. אחרי השופטים שביקשו שנאנסת תדגים להם את האונס בבית המשפט, שופט ששאל קורבן אונס על שולחן העדים"את זונה? רק רציתי לדעת", ושלל התבטאויות ומעשים משפילים, מגיע חוקר במשטרת ישראל שמציין שאם אין לו את שם האנס, הוא לא יכול לטפל בחקירה, והוא מסרב להגיע לבית הספר ולהקשיב לעדות הזיהוי של נערה בת 13 חזקה, אמיצה, שנלחמת על חייה בגלל אונס שעברה. זו השיחה המלאה, כפי שהתפרסמה באתר mako
ואחרי כל זה אתם עוד שואלים למה אנחנו לא מתלוננים?
אחרי כל זה האם יש עוד פליאה על למה יש חשש מלגשת לתחנת המשטרה?
אחרי כל עסקאות הטיעון והפינוקים לפושעים, האם הכאב של לראות את האדם שרצח לך את הנפש מסתובב חופשי, חי את חייו כאילו לא היה דבר ואילו הקורבן לכוד בתוך קופסא של טראומה, לא ברור?
לפני שאתם חושבים שאונס, פגיעה מינית, תקיפה, או הטרדה מינית זה עוד קטע מתוך סרט מתח, ריאליטי לא מוצלח או כתבת רכילות תזכרו תמיד שיש כאן אוכלוסיה שלמה, ציבור שלם שנלחם על חייו ביומיום.
שנלחם על עוד סנטימטר לנשימה ברגעים של פחדים, של אימה תמידית, של חוסר בטחון ושל איום ממשי על החיים שאם לא מטפלים בטראומה, עלולים להגיע לתוצאות הרסניות ואיבוד חיים שלמים, ואני לא אתחיל אפילו להסביר מה עובר אדם שעבר פגיעה מינית כדי לנסות להשתקם ולחיות חיים נורמטיביים, בעוד שהפושעים מסתובבים חופשי ברחובות, מקבלים עסקאות טיעון מפנקות ובמקרה הטוב, אולי, מגישים נגדם כתב אישום.
על משטרת ישראל לקחת את האחריות ולנהל את התיק בצורה ראויה.
על בית המשפט לקחת את האחריות ולא לוותר לעסקאות הטיעון.
עלינו, כחברה, להוקיע את תרבות האונס ולהרים ראש לחברה שפויה, בריאה, ונקיה יותר מהרעה החולה הזאת שנקראת פגיעות מיניות.
תרבות האונס היא לא באמת תרבות, תפנימו כבר.
