משלוח מנות אדום

 

פורים ופפריקה

משלוח מנות הוא הזדמנות נפלאה לשלוח את עצמי לאדם אחר. ערכה של אימון פילאטיס ביתי ולחמניות אדומות טעימות יחממו את הלב לכל מי שיקבל את המשלוח האדום.

פורים 1982

גן בתיה היה מקום מבלבל מאוד: מצד אחד כל אחד היה מיוחד, שונה ודרש טיפול אחר. מצד שני כולם היו מתלבשים, חושבים ומתחפשים לאותו דבר.

גן בתיה היה מקום מאוד מבלבל כי גם לגננת קראו בתיה וגם לעוזרת קראו בתיה.

כולנו חיכינו לפורים, אני רציתי ללבוש שמלה ולהיות בלונדינית כמו הילדה מ״בית קטן בערבה״ ולהורים שלי היה תכנון אחר: קאובוי משנה שעברה עם שני אקדחי קפצונים שיושבים בתוך חגורה של אבא.

חשבתי לעצמי שעדיף לא להגיד לאמא שאני רוצה ללבוש שמלה כי בפעם האחרונה שהיא ראתה אותי צועד בנעלי העקב האדומים שלה, היא נראתה מודאגת.

כן, גם בגיל חמש אפשר היה לדעת שאני הומו ואני ידעתי כבר אז שעדיף להסתיר את זה. אבל יש גבול לכמה שאני מוכן להתפשר –  קאובוי לא אהיה שוב! (הסרט ״הר ברוקבק״ יצא שלושים שנים אחרי).

חיפשנו תחפושת ומצאנו "דונלד דק" – ברווז עם אוברול ארוך מחמם ותחת שמן, זה הכי נשי שיכולתי לקחת.

הגעתי לגן שמח ומחייך וכל הילדים התפעלו מהתחפושת שלי. "איזה יופי! אתה ברווז! זה נהדר! אנחנו רוצים גם להיות ברווז", תלשו את נוצותיי, ירו עליי קפצונים וחנקו אותי.

בתיה (לא משנה איזה) הפרידה בינינו והתחילה את ההפעלה לפורים.

בסיפור המגילה אני הייתי אסתר ופקדתי לערוף את ראשם של כל הקאובויים שהיו בגן ונותרנו רק נסיכות וברווזה אחת.

בסוף המסיבה אמא באה לקחת אותי ולא הצלחתי לצאת מהתחפושת כי הרוכסן נשבר. בתיה (העוזרת) גזרה את התחפושת, מה שהבטיח שבשנה הבאה לא נוכל למחזר אותה וכנראה שאחזור להיות קאובוי.

אבל זה לא קרה, בשנים שאחר כך היינו פאנקיסטים שזה היה התשובה "הקולית" לטשטוש של הזהות המינית בשנות השמונים.

מאז התחפשתי לנשים בכל כך הרבה גירסאות שדווקא בשנים האחרונות הלכתי על תחפושות סולידיות של סלבדור דאלי וג׳וני דפ מ"שודדי הקאריביים".

זה מעניין שלא צריך להוכיח כלום לאף אחד כשאתה אתה. בא לי בן רק כדי לעשות תיקון ולאפשר לו לעשות מה שהוא רוצה לעשות ולהיות כל מה שהוא רוצה להיות.

חוץ מקאובוי כמובן.

מתכון למשלוח מנות אדום

ערכת פילאטיס אדומה

מתכון ללחמניות אדומות

של המנטורית שלי – סוויט דולי

המצרכים: