בתחילת חודש אוגוסט חל יום מותו של אלכסנדר בלוק, משורר רוסי מן הזרם הסימבוליסטי. הוא מת בשנת 1921, ארבע שנים אחר ניצחון המהפכה הבולשביקית. הוא היה בן 41 בסך הכל במותו ועל פי הנתונים הרפואיים מת ממחלת האנדוקרדיט, דלקת הכרום הפנימי של הלב, מחלה שבימינו מרפאים אותה כמעט ללא אשפוז.
על אף מוצאו האריסטוקראטי ובשונה מרוב האינטלקטואלים, ואנשי הרוח הרוסים, הוא קיבל את דבר המהפכה הבולשביקית בתור תקווה. יצירתו האחרונה והשנויה במחלוקת "השניים העשר" מעידה על כך במידת מה. הפואמה "השניים עשר" תורגמה לעברית על ידי אברהם שלונסקי בתקופת ההתלהבות מכל מה שבא מרוסיה האדומה.
הסובייטים התלהבו מהצטרפותו של משורר בעל התהילה העצומה לשורותיהם ונצלו ללא לאות את שמו ואת אישיותו למטרותיהם. אלכסנדר בלוק מילא תפקידים שונים בועידות ממשלתיות שונות, בועידות הרפרטואר של תיאטראות ובהוצאות הספרים, ביניהן בהוצאת הספרים "ספרות זרה" ששמה לעצמה מטרה להביא לקהל האיכרים והפועלים חסרי ההשכלה ואנאלפביתים בחלקם את פניני ספרות העולם בתרגומים ובעיבודים נגישים.
בני זמנו של בלוק מספרים בזיכרונותיהם שבתקופה זו בלוק פסק מלכתוב שירה ומאז שהלכו חייו ודעכו. דמותו השתנתה ללא הכר. פניו הפכו קפואות כמו של מסכת אבן. "לפנַי ישב אדם אחר, לא הוא, לא בלוק ואף אדם שלא דומה לו ולו במקצת. נוקשה, מכורסם, עיניו ריקות כאילו מכוסה בקורי עכביש…", כתב חוקר ספרות וסופר קורניי צ'וקובסקי.
בביקורו האחרון של בלוק במוסקווה, לאחר שקרא משיריו לפני קהל המונים, מישהו קפץ לבמה אחריו וצעק "אלה שירי אדם מת!" בלוק הרכין את ראשו אל צ'וקובסקי שעמד לצדו ואמר: "הוא צודק, אני מתי".
***
בַּכְּנֵסִיָּה שָׁרָה נַעֲרַת מַקְהֵלָה
עַל כָּל הַמֻכִּים בְּמָחוֹז נִידָח,
עַל כָּל הַסְּפִינוֹת בְּמֵי מְצוּלָה,
עַל כָּל שׁאֶת שֶׁשִּׁמְחָתוֹ שָׁכַח.
כַּךְ שָׁר קוֹלָהּ הַנִּשָּׁא לָרָקִיעַ,
קֶרֶן אוֹר זָהֲרָה עַל צַוָּאר צָחוֹר,
כָּל אֶחָד מִן הַחֹשֶׁךְ מַבָּטוֹ הִגְבִּיהַּ
אֶל צְחוֹר שִׂמְלָתָהּ שֶׁזָּהַר בָּאוֹר.
וְחָשְׁבוּ כֻּלָּם: הַשִּׂמְחָה קְרוֹבָה,
בְּמִפְרָץ שָׁקֵט הַסְּפִינוֹת כֻּלָּן.
בִּמְחוֹזוֹת רְחוֹקִים חַיֵּי שַׁלְוָה
בְּנֵי אָדָם יְגֵעִים מָצְאוּ לְעַצְמָם.
מָתוֹק הוא הקוֹל וְהָאוֹר עָדִין,
וְרַק בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ הָרָם
יֶלֶד קָטָן הַבָּקִי בִּסְּתָרִים
הִתְיַפֵּחַ כִּי אִישׁ לֹא יַחְזֹר מִשָּׁם.
