זה נהיה מן טרנד כזה אצלי לאחרונה. הזעף. זה השתלב יפה עם הקמט החדש שצץ לו בין הגבות. זה גם מסתדר מעולה עם החום, הלחות, החדשות. פנצ'ר כזה באוטוסטרדת החיים שלי, תקועה בלי ג'ק שיחלץ רגשית. את כל כך פאתטית, שמעתי את עצמי אומרת לעצמי באדיבות. זה קורה לך כל שנה. כמה ימים לפני התאריך בו התיכוניסטים יוצאים לחופש, שהוא תאריך יום הולדתי, אני נכנסת להסגר. זה הרי עובר מיד אחרי. היום הזה נגמר, הנרות כבים ואני שוב חוזרת לעצמי, החיונית, הנמרצת, המתלהבת. אז מה יש בו, ביום ההולדת, שמצליח להפוך את הלימונדה שבי חזרה ללימון?. אלו הדברים הגדולים. כל אותם הדברים הגדולים שעוד לא עשיתי, לא הספקתי, לא הגיתי, לא יזמתי. אלו רק הדברים הגדולים. כי בדברים הקטנים, היומיומיים, החל מנשימה וכלה בנשיקה, הכל טוב. יחסית.
השנה הכרתי המון אנשים מדהימים שעושים רשימות. הרשימות הן תמיד על דברים שאנו רוצים להשיג, מטרות, יעדים, עתיד. אבל הפעם החלטתי לעשות לעצמי רשימה קצת אחרת. רשימה של ההווה. של הדברים שכבר יש. רשימה של 20 הדברים הקטנטנים, הפשוטים, היומיומיים שגורמים לי להרגיש טוב עם עצמי. כי בגיל 37 אני לא יכולה להרשות לזעף להמשיך ולצבוע ולו שערה אחת בלבן.
הרשימה חלקית ביותר. אין לה סדר קוהרנטי כלשהו. בעודי כותבת אותה צצו עוד מלא מלא רגעים קטנטנים ודברים קיימים ואנשים מדהימים שעשויים היו להיות בה. אבל זו הרשימה שלי כרגע. כי כרגע אלו הדברים שעושים לי טוב. כל יום יכול להביא איתו רשימה חדשה של דברים קטנים.
ולמען הדברים הגדולים – השארתי את השיר בהמשך הפוסט. עוד יגיע זמנם.
מתחילים:
1. כשקולות העקבים שלי מעירים את הבית רק אחרי שאני כבר רחוצה, מאופרת, לבושה, מבושמת וחדורת קפאין. לא דקה לפני.
2. הנחירות הקטנטנות שלהן אחרי שנגמר "סיפור – דגדוג" ומתחיל החופש הגדול של אמא, עד הבוקר הבא.
3. רוקר טוב – תוכנית הבוקר של בועז כהן ב 88FM – להתחיל את הבוקר ברוקנרול, על אף שעוד רגע תתחיל מוזיקת מעליות.
גם בוקר שחור יכול להשתפר עם BLACK של פרל ג'אם
4. להיות שעה בלי הסלולרי. הוא בהטענה, או שהוא מת, או ששכחתי אותו בכוונה. אין יותר שקט מזה.
5. קפה ומאפה. החרוז הכי טעים והכי נעים והכי משמין בעולם.
6. ברכת השמש – מזכירה לי כל בוקר שהודו תמיד תהיה שם, מותחת את השרירים הקפוצים שלי ומעירה אותי לעוד יום של אתגרים.
7. כשהיא נוחתת עלי. ההשראה, ואז חייבת למצוא את הדף, או המקלדת, או את האייפון ולהוציא את המילים החוצה, מהר מהר לפני שיברחו ושם מתחיל הרעיון הבא.
8. כשהוא שואל אם אני רעבה ומכין לי את הכריך הכי מפנק שיש, שבחיים לא הייתי מתאמצת להכין לעצמי ומגיש לי אותו לספה. ההמשך מצונזר.
9. הריח של נוזל הרצפות כשנכנסים הביתה אחרי יום הנקיון. הוא לא שורד הרבה אחרי שהכלבה נכנסת הביתה, אבל לפעמים מספיקה הסנפה אחת בשביל להרגיש בהיי.
10. כשאחת מהן מגישה לי בעיניים בורקות דף מצ'וקמק שהוציאה מהתיק שלה, מלא בקשקושים וצבעים ואומרת לי: "אמא, זה בשבילך".
11. בריזר על הערסל בגינה בערב המאוחר. משקה של כוסיות, שעושה לי נעים.
12. מכתב תודה מלקוח מרוצה. כי לקוח מרוצה תמיד צודק.
13. להספיק ללכת איתה ברגל בבוקר לגן ולראות את העולם הקטן שהיא מכירה מרגע שנולדה דרך העיניים שלה.
14. שיתוף של פוסט שלי. כי לייקים זה הכי גיל 36. שיתוף זה הלייק החדש.
15. להקיף בעיגול כוכבית של מטלה שסיימתי ברשימה השבועית. אין לתאר איזו תחושת עונג זה מסב לי.
16. לשמוע את השיחות שלהן עם הסבים והסבתות ולדעת שגם אם אני לא יצאתי מי יודע מה, לפחות ייצרתי משהו שמסב אושר מושלם בתכלית לאחרים.
17. כשהכל מסתדר לי באקסל. אין חריגה בתקציב, אין טעות חישוב, אין שונות ובלתי צפוי. הכל מתקתק.
18. הלהבה המרצדת של נר השעווה האדום. אם היא דולקת, זה אומר שתיכף אכתוב משהו.
19. כשהלק מתייבש בלי קימוטים. הכי רדוד, הכי מדוד.
20. מחמאה על בגד שלבשתי בשיטת ה"זרקתי על עצמי משהו ויצאתי". אף אחד לא צריך לדעת כמה משהו- ים נשארו על רצפת החדר הבוקר.
ועכשיו, שיר:
בחיי/ לירז גרין
בחיי שבא לי לצאת מהאוטו עכשיו
לעמוד על הסן רוף, להוריד את החולצה
שיסתכלו עלי,
שאעצור את התנועה
בחיי שבא לי לקחת מזוודה,
לזרוק פנימה בגדים, לעלות על הטיסה
שיבכו עלי,
בחיי שאני רוצה
בחיי שאני מסוגלת, בחיי
בחיי שאין לי שקט בחיי
בחיי קורה איתי יותר מדי
אבל בינתיים אני חיה את חיי
בחיי שאני רוצה להוריד לך סטירה,
תוך כדי שאתה מדבר על ממשלה ועבודה
שתידהם ממני
ואני אצא גדולה
בחיי שבא לי באמצע יום של שגרה,
לקרוע את הדף ולפרוץ את המגירה
שכולם יקראו אותי,
שאשאיר איזו שריטה
בחיי שאני מסוגלת, בחיי
בחיי שאין לי שקט בחיי
בחיי קורה איתי יותר מדי
אבל בינתיים אני חיה את חיי
