"מקום זה"

מוזיאון תל אביב לאומנות, אולם יוסף ורבקה מאירהוף

 15.5.15- 6.9.15

צלמים:

פרדריק ברנר, ונדי איוולד, מרטין קולר, יוזף קודלקה, ג'ונג'ין לי, ז'יל פרס

 פאזל שיח', סטיבן שור, רוזלינד פוקס סולומון, תומס שטרוט, ג'ף וול, ניק וופלינגטון

 אוצרת אורחת : שרלוט קוטון /  אוצרת אחראית: נילי גורן  / מייסד הפרויקט: פרדריק ברנר

 Thomas Struth  

פרויקט "מקום זה", בוחן את מורכבות ישראל והגדה המערבית/השטחים הכבושים (תלוי את מי שואלים..), מבעד לעיניהם של 12 צלמים מהידועים בעולם.

חלק מהצלמים נמנים על המוכרים ביותר בשדה הצילום העכשווי (ג'ף וול הקנדי ותומאס שטרוט הגרמני), אחרים נמנים על אמני הצילום המובילים במאה ה-20 (כמו יוזף קודלקה הצ'כי).

הצלמים הנבחרים הגיעו לארץ לתקופות שונות בין השנים 2008-2012,  כל אחד מהם נעזר באסיסטנט – סטודנט לצילום –  באדיבות המחלקה לצילום של בצלאל ונפגש עם אנשי רוח וחברה מקומיים. גופי העבודה השונים, מצטרפים ליצירת דיוקן מגוון ומדגישים את הסדקים, הפערים והפרדוקסים שבמרחב הטעון כל כך בהקשרים היסטוריים, חברתיים ופוליטיים. הפרויקט מבקש להתבונן בישראל מעבר לנרטיב השגרתי המקובל.

 בתערוכה "מקום זה"  המקבצת כ-300 עבודות מהפרויקט, מוצגים  שנים־ עשר מסעות צילום בישראל ובגדה המערבית של פרדריק ברנר, ונדי איוולד, מרטין קולר, יוזף קודלקה, ג'ונג'ין לי, ז'יל פרס, פאזל שיח', סטיבן שור, רוזלינד פוקס סולומון, תומס שטרוט, ג'ף וול וניק וופלינגטון.

 התערוכה הושקה במרכז DOX לאמנות בפראג באוקטובר 2014, ב- 14 במאי 2015 תיפתח במוזיאון תל אביב לאמנות ומשם תנדוד למוזיאון נורטון בפלורידה ולמוזיאון ברוקלין בניו-יורק. התערוכה מלווה בקטלוג מקיף ותכנית אירועי תרבות.

נותרתי עם רשמים עזים מהתערוכה וממפגש שנערך עם הצלמים ומיסד הפרויקט, פרדריק ברנר. 

מחד, התפעמות מהצילומים, איכותם, מורכבותם והיצירתיות שבהם. עם כניסתי לגלריה ההשפעה היתה חזקה והתחושה אכן מונומנטלית. ההצגה עצמה במוזיאון תל אביב, שלא יורדת כהוא זה מתצוגות מובילות בעולם, הותירה אותי מעורבת  ומתרגשת, מתרגזת ומתלהבת מחלק גדול מהצילומים לטוב ולרע.  רק לא אדישה. האוצרת הישראלית אף הדגישה את המאמץ לשמור על המיצג כמה שיותר נאמן למקור.

מאידך נותרתי ברגשות מעורבים נוכח השיחה עם הצלמים והבעת עמדתם האמנותית והפוליטית. יזם הפרויקט, הצלם פרדריק ברנר , דמות דומיננטית ומרשימה, שם דגש על נושא האחר באזורנו כסיבה שעוררה בו העניין העמוק ליצור אירוע רחב ממדים המתמקד באזורנו. לכל אחד יש את האחר שלו: הערבי והיהודי, הערבי הישראלי והלא ישראלי, אמריקאי וצרפתי, מוסלמי ונוצרי, לכל אחד האחר שלו.

ארך שנתיים להפיק את המיזם ולהגיע לפורמט הסופי שלי מבחינת הצלמים, כמות,  צורת התצוגה ובחירתה.  ברנר מסביר שחלק מהצלמים שהו בארץ בין 6-9 חודשים לסירוגין או ברצף. חלקם הגיעו לראשונה חייהם, חלקם כבר היו בעבר. הצלמים הסבירו שהם אינם צלמי עיתונות ולא מתעדים חדשות. ההסתכלות שלהם יותר עמוקה פנימה. הם צלמים אמנים. חלקם התמקדו באנשים, חלקם בנופים או בשילוב ביניהם. הפורמטים שנבחרו מגוונים כגון צילומי ענק, רצף צילומים, סדרות צילום  או "גלויות".

הרגשות המעורבים נבעו מהתייחסות כגון- "כן, היו לי ספקות אם להגיע לפה", "אני מלמדת במוסד מוכר וגדול וחששתי מתגובות", " יש אנשים שצלמתי בחברון והם אינם יכולים להגיע לראות את התערוכה", "עד שלא צילמתי בג'נין הרגשתי שהתמונה אינה מלאה", קולות וצלילי התנצלות דווקא מהצלמת היהודייה רוסלינד סלומון הפריעו לי במיוחד ואף צלם לא העיד כי השתתף בפרויקט כי אוהב את הארץ הזו ואנשיה.  הצלמת לי הגדילה והעבירה בצילומיה בי תחושה של מחנה ריכוז וסוג של סוף העולם וייאוש. חלק מהצלמים היו אופטימיים יותר והיופי הניכר בעבודותיהם מעביר מסר על זמני.

בכל מקרה באומנות כמו באומנות, כל צופה רשאי לבחור הדברים ואת זווית הראיה שלו. תערוכה מסוג זה יכולה להתפרש כאקט של סובלנות והכרות עם האחר ולמשוך תשומת לב חיובית לישראל. לא השתתפו צלמים ישראלים מפני שאף צלם פלשתיני לא הסכים להשתתף במיזם ולכן הוחלט להשאיר אותו בינלאומי. נאמר בפורש שצלמים ישראליים היו אסיסטנטים לפרויקט ותרומתם הייתה "עצומה וחיונית להצלחתו". מתוך 3 הנשים המשתתפות השאירה בי חותם במיוחד וונדי אוולד שתיעדה במאות תמונות שצלמו אנשים וילדים בסדנאות שלה בארץ. היא חלקה מצלמות בערים שונות , אספה וערכה התמונות ויצרה קולאז' אדיר בן מאות תמונות החל ירושלים, מזרח ירושלים, אשדוד, עין גדי ועוד. צילומי החומה על ידי הצלם ג'וזף קודלקה הוצגו כאלבום אקרודיון ענק על גבי חומה של ממש.  צילום הזריחה " עלות השחר" של ג'ף וול שאב אותי לתוכו כבתוך קסם.

אתר התערוכה-

www.this-place.org

על הצלמים ועבודתם בהרחבה-

פרדריק ברנר, יזם הפרויקט,  מביע ייצוג נשכני ועם זאת רחום של החיים בישראל של היום. ברנר –חיפש סימנים חזותיים לכמיהה, לשייכות ולהַדָרָה בארץ של מיתוסים דורסניים. תצלומיו מצביעים על רודנות התפקידים בחברת הניגודים הזאת ומחירה המתבטא בהתרחקות מקרבה ומביטויי אנושיות משותפת

"כאן אני גרה", עבודתה של ונדי איוולד, מאמינה בכוחו המעצים של הצילום בתהליך ההגדרה העצמית בקרב ילדים ומבוגרים כאחד. איוולד הפעילה סדנאות בארבע־עשרה קהילות ועודדה את המשתתפים בהן להגדיר את נושאי הצילום שלהם ולהסביר איזו משמעות יש להם בעיניהם, וחשוב מכול, לבחון כיצד לייצג את אותה משמעות, המשלבת בין האישי, המילולי והסמלי, בדימוי צילומי.

 מרטין קולר הגיע לישראל  ובידו רשימה ארוכה של אתרים שביקש לצלם. עיסוקו בבימוי סרטים הנחה אותו בחיפושיו אחר מצבים המגלמים את הטקסיות המתוחכמת והבלתי נתפשׂת שבין מתיחות ופחד שהוא, בתורו, הגיב לה.

"חומה", עבודתו של יוזף קודלקה, הוא ויזואליזציה סיפורית של אחד הסמלים המזוהים ביותר עם ריבונות ישראלית ועם הסכסוך הישראלי־פלסטיני – חומת ההפרדה שחותכת בבשרה החי של הגדה המערבית. בתצלומיו האיקונוגרפיים  והפנורמיים בשחור־לבן של 700 הקילומטרים של החומה קודלקה יוצר מקצב בלתי מתפשר. בעבודתו, משני צדי החומה, מוליך אותנו קודלקה בין כפרים ועיירות, שטחים פתוחים, כבישים ומחסומי דרכים. קודלקה הפיק אב־טיפוס של ספר דמוי אקורדיון המציג את סדרת תצלומיו הקודרים, ובכך יצר חומה סמלית החוצה את חלל הגלריה.

המבחר הקטן מעבודותיה של ג'ונג'ין לי מתוך  הסדרה "דרך עלומת שם" מספק חוויה אחרת, אישית מאוד. העבודה במקום שבחווייתה הוא מקום של עימות ומתיחות שלכאורה אין לו פתרון של שלום, אִתגר את לי – התרשמות המחלחלת לעבודתה בישראל ובגדה המערבית. במקטעי הנוף המצולמים בעבודותיה – המהורהרות מאוד בסגנונן והרוחניות מאוד בעיסוקן בנושא אדמה – שולט עצב עמוק.

בשנים 2013-2010 צילם ז'יל פרס במזרח ירושלים ובעיקר בשכונת סילוואן, הכפר הפלסטיני האחרון שממנו יש גישה לעיר העתיקה בירושלים. בשנות התשעים, בימי הסכם אוסלו הראשון, הרבה פרס לצלם בישראל ובפלסטין וחזר ב־2002 בימי האינתיפאדה השנייה שהייתה פרק אלים במיוחד בתולדות האזור. בשנים       2013-2010 חזר פרס לאזור חמש פעמים והידע שצבר בנושא הסכסוך הישראלי־פלסטיני סייע לתהליך עבודתו האיטי במודע של עמידה במקום אחד פרקי זמן ממושכים וחזרה לאותו מקום פעמים רבות כדי לבחון דפוסים ותבניות של מצבים.

פאזל שיח' – סדרת תצלומים שכותרתה "פריחה מדברית" בתערוכה הנוכחית "פריחה מדברית" המוצגת בגריד של ארבעים ושמונה תצלומי אוויר הבוחנים את התמורות שחלו באדמת הנגב ואת היחס כלפיה. קריאתו של בן גוריון "להפריח את המדבר" עוררה את שיח' להתחקות אחר דרכי הגשמת אותו חלום מאז ועד היום: רכישת הקרקעות והשינויים שחוללו בהן מיליטריזציה, כרייה, תיעוש, התיישבות וייעור. בד בבד הדימויים הם עדות לעקירה ההדרגתית הנכפית על הבדואים ולמחיקת כפרים בדואיים לשעבר.

התחקיר הצילומי שלקח על עצמו סטיבן שור בין אביב 2008 ל־2011 מתמקד ברושם הכביר שהשאיר עליו האזור הזה העמוס לעייפה בהיסטוריה, אזור שאלפי שנים משך אליו קהילות של אנשים. ככלל, גוף העבודה של שור מגוון ומשלב נופים, דיוקנאות, תצפיות רחוב ותיאורי אתרים היסטוריים. תערוכת "מקום זה" מתמקדת בתחום עיסוקו המוכר ביותר של שור – תצלומי נופים, כפריים ועירוניים, מפורטים להפליא .

גישתה של רוזלינד פוקס סולומון לאמצעי האמנותי שלה היא בעת ובעונה אחת אנושית מאוד וצילומית. חמישה חדשים, למן סתיו 2010, סיירה סולומון בישראל ובגדה המערבית. את היקף הפרויקט הצילומי שלה הכתיבה נכונותם של האנשים שפגשה לעמוד מול מצלמתה. סולומון, חמושה במצלמת פילם, ובדרך כלל גם בחצובה ובסטרובוסקופ, ומלווה בעוזר צלם, יצאה לחפש – ברגל או באוטובוסים – את נושאי תצלומיה. שיטת עבודתה האינסטינקטיבית של סולומון הכרח שהייתה דרוכה ורגשית.

בעבודתו בישראל ובגדה המערבית, מ־2009 ועד אביב 2014, המשיך תומס שטרוט ליצור תצלומים מרתקים שכל אחד מהם אוצר בחובו את המורכבות ואת הזיקוק החזותי של חוויה אנושית ששטרוט נודע בהם. תצלומיו נוגעים בכל סוגות המדיום – נופים, מבנים אדריכליים, דיוקנאות קבוצתיים־משפחתיים ומאז 2007 גם אתרי מדע וטכנולוגיה.

 ג'ף וול ביקר בישראל ובגדה המערבית באוקטובר 2010. בסופו של יום סיור ארוך ראה וול בשולי מטע הזיתים, על רקע מתקן מעצר מואר שנראה באופק – את עובדי החווה הבדואים מתכוננים לפרוש למנוחת הלילה. שנה אחר כך חזר וול לאותו מקום, הסמוך למצפה רמון. שלושה שבועות עמל על עלות השחר, תצלום המשחזר את המפגש החברתי שחווה ב־2010 בשינוי פרט אחד: הוא צילם את התמונה עם עלות השחר – בתחילת יום עבודתם של האנשים ולא בסופו – ולכד במצלמתו מה שהוא אולי השניות האחרונות שלהם במחוזות השינה.

ניק וופלינגטון ניגש לעבודה בגדה המערבית ולבחירת נושא היצירה מתוך רצינות אקדמית ופתיחות. ב־2008, לאחר שבדק כמה רעיונות, החל לצלם את אחת הקהילות היותר שנויות במחלוקת וטעונות פוליטית בישראל: המתנחלים בגדה המערבית.

התערוכה בחסות  UBS התומכים באמנות עכשווית ברחבי העולם.

הפרויקט  בארגון קרן Chronicle of a People Foundation Inc ניו יורק. ניהול התערוכה הנודדת – Curatorial Assistance   פסדינה, קליפורניה.