"מצחיקונת" מאת ניק הורנבי, תור הזהב של הטלוויזיה הבריטית

"מצחיקונת"

ניק הורנבי

Funny Girl

Nick Hornby

מודן, 2016

"מצחיקונת", סיפרו השישי של ניק הורנבי, מתרחש ברובו בשנות השישים, שנות פריחת הטלוויזיה וה- BBC כמוקד מרכזי של חיי התרבות והבידור של האיש הממוצע. הספר קורא ללעג ומפריח שתי מוסכמות מיושנות: שקומדיית המצבים הבריטית היא סוג בידור נחות ושנשים יפות לא יכולות להיות שחקניות קומיות.
הגיבורה שלנו, ברברה פארקר, היא יפהפייה הרוצה להיות שחקנית קומית. האלילה שלה היא לוסיל בול הידועה. היא חוברת לקבוצת כותבים ושחקנים ליצירת הקומדיה שנודעה בשם "ברברה (וג'ים), תכנית קוצרת הצלחה ענקית למרות ביקורות שמרניות ולמרות ניסיונות חוזרים ונשנים של הסוכן שלה להפוך אותה לדוגמנית ביקיני המכוסה ספריי זהב.

הספר עוקב אחר חייה והקריירה של ברברה לאורך שמונה חלקים החל מה "אודישן" וכלה ב "מכאן והלאה". הוא מתחיל בסצנת פתיחה נפלאה בה היא זוכה בתחרות היופי של בלאקפול, עיירה פרובינציאלית בצפון אנגליה. היא מוסרת את הכתר לסגניתה תוך דקות ספורות מאותו רגע בוא היא מבינה שתתקע במקום למשך שנת הכתרתה במשימות מלכות שונות. זמן קצר לאחר מכן היא על הרכבת ללונדון בדרך לפתוח בחיים חדשים. אביה קורא עיתון בטקס ההכתרה ומפגין חוסר יחס וזלזול אליה, קו שימשיך ויתפתח לאורך הספר.

הדרך להגשמת החלום רצופה מהמורות; שותפה מוזרה לדירה קטנה, עבודתה כזבנית בחנות כלבו, בדידות ודחיות חוזרות ונשנות מתפקידים ששולח אותה הסוכן המפוקפק בריאן, שהחליף את שמה לסופי סטרו, יביאו אותה לשקול להיות מאהבת של איש עשיר ונשוי.

לסופי יש כשרון עצום להמציא את עצמה. היא עובדת על הקול ומשנה את המבטא הצפוני המשדר עוני ופשטות למבטא סנובי סטייל ה BBC. היא גם מרשימה זוג כותבי קומדיות מצבים בשנינותה ובחוצפה שלה ומוצאת פגמים רבים בתסריט שלהם. הם כותבים אותו מחדש והופכים אותה לגיבורה הקומית והתכנית עולה על דרך המלך.

הספר מתחקה אחר סופי, קלייב, דניס הבמאי והמפיק, וזוג הכותבים טוני וביל. יחד כולם עוברים ארבע עונות של שיתוף פעולה, תלונות, עליות וירידות וקשרים רומנטיים מול ומאחורי המצלמה. רוב הספר מתרחש בשנות השישים אך מסיים בפוסט- לוד חד ונפלא בהווה בו הכוכבים המזדקנים והכותבים המזדקנים חוברים שוב לשיתוף פעולה אחרון.

הכישרון הסאטירי הנפלא של הסופר טמון בעיקר בתיאורי האגו והאמביציה של דמויותיו:

קלייב (ג'ים), הכוכב היפה אך הלא-כל כך-שנון לא כל כך אוהב שדמותו נכנסה לסוגריים. שאפתן ולא נאמן.

סופי (ברברה), למרות היות אישה היא השחקנית הטובה יותר. היא מקבלת בחיים ובסדרה את המשפטים המצחיקים ביותר.

הכותבים, טוני הולמס וביל גארדינר, הומוסקסואלים בארון בתקופה בה הנטייה הייתה בלתי חוקית, הם אולי הגיבורים המצחיקים והשנונים ביותר בספר והמניעים הראשיים של העלילה. אנו פוגשים אותם לראשונה בתא מעצר צבאי לאחר שנחשדו בשידול. הם מבינים אחד את השני באופן מידי אך לא מזכירים אף מילה מפורשת העלולה לסבך אותם. בהמשך הדרך אחד מהם יתחתן ויוליד בן והשני ילך עד הסוף עם נטייתו. שתי הבחירות אינן מבטיחות אושר.

הבמאי- מפיק האינטלקטואל מקיימברידג' , דניס מקסוול בישוף, שדרכו להרגיש בעניינים היא ללכת עם ז'קט פסים וחולצה פתוחה ללא עניבה, נשוי לאישה שתקוע לה מקל ב… אך ישנה את חייו מקצה אל קצה.

התכנית ברברה (וג'ים) מתארת זוג דמיוני טלוויזיוני, צעיר, עירוני, נשוי. עלתה לאוויר בדצמבר 1964 בימים הראשונים לשלטון הלייבור והשיגה 17 מיליון צפיות. ברברה פארקר שהפכה סופי סטרו זינקה להיות לוסיל בול הבריטית. התכנית משפיעה על חייהם. הגבולות מה דמיוני ומה אמתי בקשרים בין הכוכבים, הכותבים והבמאי- מפיק לעיתים מטשטשים. האנשים ברחוב מאבדים את ההבדל. כשבן זוגה הטלוויזיוני של סופי בוגד או עוזב הוא מקבל מכות ברחוב מזקנות עם מטריות.

לכלאחד מהם, מתוקף היו הומו, לא נאמן, נבגד בחיי הנישואין שלו, או מאוהב קשות בחיים האמתיים יש רגשות מעורבים ביצירת הדמויות על המסך כפי שמעולם לא התנסו. הסדרה עוסקת בנושאים השנויים במחלוקת באותם זמנים: פמיניזם, אהבה חופשית, התפקיד של האישה והגבר, הומוסקסואליות והכל בהומור היסטרי. הסופר משחזר נהדר את שנות השישים בלונדון, עולם בו נשים חלמו להיות שחקניות ומכרו כזבניות קוסמטיקה בחנויות הכלבו.

הספר עוקב אחר מפגשים בין אנשים אמתיים כמו ראש הלייבור הארולד ווילסון ומזכירתו מרשה וויליאמס עם סופי סטרו וכל החבורה. השילוב אלמותי ומעורר געיות צחוק. הספר מכיל יותר דיאלוגים מכמעט כל ספר שקראתי. הוא בעצמו יכול היה להפוך תסריט בעצמו או קומדיית מצבים בריטית ואנו נשאבים לתוכה. הדיאלוגים שנונים וחדים כתער ולפרקים הייתי צריכה לקרוא פסקה מספר פעמים כדי לרדת לעומק הציניות ולכפל המשמעות בין השורות.

אחד הרגעים הטובים הוא הדו קרב הטלוויזיוני בין דניס, הבמאי- מפיק שמאוהב בסתר בסופי למול וורנון וויטפילד (או שיטפילד, כפי שנזכרת סופי אחרי שנים), אינטלקטואל ששונא צחוק, בידור עממי ושונא שהטלוויזיה הציבורית מממנת צחוק. וויטפילד הופך עצמו לטיפש גמור.

מצד שני, הורנבי לא שר הלל לקומדיה הטלוויזיונית. הכותבים הם הראשונים להודות שהפרקים שכתבו עייפים או מיושנים והדד ליין מדי שבוע נותן אותותיו. "מצחיקונת" מראה שאומנות פרובוקטיבית יכולה להיות פופולרית: "כולנו הופכים חלק ממשהו, זה מה שאני אוהב בזה. אתה צוחק בדיוק מאותם דברים שהבוס שלך או אימא שלך או השכן צוחקים וכל המבקרים בעלי החשיבות העצמית, יודעים את זה. זה גאוני".

עם הזמן כל דבר חתרני, חדשני וצעיר הופך חלק מההומור הקולקטיבי, המאולף והמיינסטרים. הישן יפנה את מקומו לחדש. כה היה וכך יהיה.

אהבתי מאוד את הקשר בין שני הכותבים שפנו בהמשך איש, איש לדרכו ומצאו בסוף אחד את השני מחדש.

אהבתי את הבמאי-מפיק דניס , שהיה נשוי למשכילה פוצית שלעגה לעבודתו בטלוויזיה ובגדה בו עם המבקר חמור הסבר, וויטפילד. בטוח שלא הייתה מתלהבת מהספר "מצחיקונת" למרות שיצא בהוצאת "פינגווין", ההוצאה בה דמותה בספר, עבדה.

כמו בכל ספריו של הורנבי , גם בספר הזה יש נגיעה ברורה של מלנכוליה, ושימי הזוהר של בהכרח עומדים לחלוף. הוא לא רק מעביר את הצלחת נעורים, הכישרון והגילוי העצמי, אלא גם מהרהר על הזמניות ורגעיות ההצלחה בעסקי הבידור ומה קורה כאשר הריגוש מתפוגג . הסיום מעביר את הסיפור קדימה עד ימינו לזמן בו לכאורה הכול מותר אך מבחינה תרבותית המצב פחות מעודד. הקוראים נותרים מהרהרים על תור זהב האישי שלהם העתיד לבוא.

בספר משולבים תמונות ומסמכים אמתיים מהתקופה ולפעמים הקורא מרגיש הכול באמת קרה. החיים מחקים את הדמיון והדמיון יוצר את המציאות.