אולי אני הולכת לשעמם את עצמי ולא למוות.
אולי לא.
3 תכנים.
נעולה על אותם דברים.
אותם דברים בלבד.
מה זה אומר?
שאני חסרת דמיון?
עסוקה בי ובי ובי בלבד?
הרי מי שבא לכתוב ולא משנה על מה, כותב דרך העיניים שלו בלבד.
פוליטיקה, סקס, כמיהה, אהבה, ספרות או שירה.
אז מה בעצם קובע?
מה הופך תוכן אחד לקריא ואחר לחסר תגובות?
אותי למשל, מביך לקרוא טקסטים על סקס. מביך נורא.
אתמול, שאלתי אישה אחת שאלת תם.
היא המליצה לי לספק פרטים אישיים לרוב, אני לא מעוניינת, האנונימיות נוחה לי, בטח לעת עתה.
זה באמת משנה איך אני נראית?
איפה אני גרה?
לאן אני נוסעת כל בוקר כשאני יוצאת לעבודה?
אולי כמה אני מרוויחה?
איפה אני נוהגת לקנות בגדים, מעדיפה מותגים, קונה רק בסוף-עונה.
מה בעצם חשוב?
תדמיות?
למה לטקסט אחד מגיבים בשקיקה, לאחר כלל לא?
למה אותו דבר בתגובות?
אם הייתי מציינת למשל, שבכיתה ח' זכיתי לשאת נאום חוצב לבבות בשם המחזור אל מול המנהל שהרגיז נורא?!
זה היה נותן לי נקודות זכות? מוריד אותי לסוף השורה?
טוב, גילוי נאות, זה לא היה ממש נאום. נעמדנו לו מול החדר ואמרנו. כלומר אני מה שהיה לנו להגיד ובזה זה נגמר.
אולי לא ממש ואני לא זוכרת את כל הפרטים ממרחק הזמן שעבר…
קונפורמיזם?
דיוק בעובדות?
הרי יש משהו קסום לקרוא טקסטים שנמצאים בחלל עם חצי ואקום סביבו, לא להכיר את מי שכותב, לא לדעת שלאותו אדם יש את צרות היומיום ואת החיים האמיתיים עצמם. לקרוא טקסט נטו. וזהו. נקודה.
כל המשפחות שמחות ועצובות במידה די זהה… אז עיוותתי קצת. אז מה?
והניק.
מבחינתי אין בו פרובוקציה.
אבל כבר היו מי שמצאו, אז מצאו. אז מה?
***
29 בספטמבר 2010 נפל על שבת. עכשיו יום ראשון.
מצחיק. אפילו מצחיק מאד,
הניק-ניים בדהמרקר קפה כולל אפשרות לשם פרטי ומי שפחה. בבלוג ההוא כתבתי "עוד אחת" הכרטיס נקרא נערת ליווי. זה הוציא כמה אנשים מפוקוס ועוד כמה דברים. וכרגע אני חושבת אם נכון לשנות פה את שם הבלוג מ"לא סופרת" למשו אחר. או שלא, נראה…
http://cafe.themarker.com/post/2737330/
יום יבוא ואני אדע לשים לינק פעיל. אינשאלללה !! :-))